היא אספה אותי ב11 בלילה בביצ'מוביל ונסענו...עצירה קטנה בחולון ואנחנו על הכביש המהיר דרומה. קושי בהבנת הצומת ליד אשדוד שולח אותנו לכיוון אשקלון...ניווט חופשי מזרחה מוביל אותנו לכביש חשוך ומפחיד שגורר חילופי נהגים והעלאה של מהירות הנסיעה...חוזרים לכביש הנכון...השיחה קולחת...בירות ורד בולים...
כביש מדברי אפל תחת שמיים זרועי כוכבים...שוב חילופי נהגים...מחשבות על איפה לעזעזל אנחנו נתקלות בגדר אימתנית באמצע הכביש ... מה אנחנו עושים במעבר גבול ניצנה? סיבוב פרסה ושלט דרכים שעליו כתוב בגדול "ישראל"...חזרנו לארץ... כמה קילומטרים נוספים בחושך כאשר לפתע הנהגת הצמחונית ואוהבת החיות נתקלת בארבע יעלים שפורצות לכביש בדהרה טיפשית ומטורפת...ברקס מהיר ונכון יחד עם היגוי קטן ועושה רושם שכל הצדדים יצאו בשלום יחסי מהמפגש...הפעם לוקחים את הפניה הנכונה ואנחנו בדרך למצפה רמון... אני שולף את הגיטרה (אין קומפקט בגולף!) ושר שירים של הביטלס...היא מצטרפת בקולה הענוג. (ח)
עצירה לפיפי בתחנת דלק במצפה רמון...זוג חתולים מיוחמים מיללים במרוקאית.
5:30 לפנות בוקר...עין נטפים בהרי אילת. רוח מדבר קרירה...האור מתחיל לבצבץ...אנחנו יורדים בקלילות על עבר המעין היחיד בכל האזור. היא מטפסת מאוד יפה בנקיקים ובסולמות ולא מתלוננת... בוקר יפהפה ליד המעין. שקט מוחלט...ציפור קטן ומעוצב בטעם משובח לדעתה (שחור לבן) מקפץ ומתעופף סביבנו...(הגענו למסקנה שציפור זה זכר. אחלה גבר. ) הנוף מסביב נראה חי, נושם, בתנועה...מגע ידה המופלא וטעמה המשובח של אלוהים ניכר כאן היטב בכל סלע..הקומפוזיציה מושלמת. טיפוס חזרה על המצוק התלול גורר אנחות מגרות מפיה (כואב לה בזנב..) ואנחנו חזרה בביצ'מוביל הממוזג..
7:30 בבוקר...המאפיה של דודו במרכז עינב באילת...עוגיות ובורקס טריים וטעימים ושוקו יטבתה בקרטון נרכשים...ואנחנו נוסעים לחוף מגדלור לאכול ולהעביר זמן עד הצ'ק אין. כיאה לאשה דומיננטית שכמוה היא משדלת את הבחור במלון לאפשר לנו להיכנס בשמונה וחצי...אנחנו ניכנסים לארמון המפואר כמו פליטים בוצוואנים כאשר בגדי המעצבים שלה ארוזים ברישול בתוך שקית ענקית של איקאה...(שאני סוחב כמובן) שנינו קרועים מצחוק הזוי.
אמבטייה ענקית ומיטה ענקית וסדינים לבנים...מרפסת שממנה רואים את כל המפרץ וההרים משני הצדדים....אני יכול לחיות ככה...קצת מעשים רעים והולכים לישון. מכוונים שעון לשלוש...מתעוררים באחת...עוד קצת מעשים רעים...
הדומיננטית שידלה את הבחור גם לאפשר לנו כניסה לספא...ג'קוזי, סאונה רטובה, מפלים חמים, בריכת הידרותראפיה (ג'קוזי קטן) ובריכה עגולה ונפרדת של הספא בלי כל היהודים בבריכה הגדולה של המלון. השפרצות..אני לוקח אותה לסיבוב על ה"ספינה של ונוס" השתזפות קצרה ויוצאים לטיילת ללקט מזון...ווינדושופינג קצרצר בקנה מידה שלה והיא מבחינה ברדאר בסניף ארומה על המים. אני אוכל סנדוויץ' טונה והיא ארוחת בוקר ששיכנעה את מנהלת המשמרת להגיש למרות שכבר עמוק בצהרים.
עוד אמבטיה...נרות ריחניים שהבאתי מקן הצפורים...מסג' ארוך ואוהב לדומיננטית.
נוסעים לראות את השקיעה על ההרים מהנקודה הגבוהה ביותר באילת...הים משתנה בהדרגה בסגול בהיר לכחול עמוק...ההרים בצד אחד אדום אש שמשתנה לורוד עתיק...בצד השני הם בגוונים של שחור...חיבוק. שקט. חרק מעופף שמנמן עושה לנו זזזווווווםםםם מעל הראש.
בדרך חזרה הדומיננטית נזכרת במחויבות משפחתית שהיא חייבת לעשות ואנחנו מעלים את הארגזים עם החומר לחדר על מנת שתוכל למיינם. אני שותה את היין האדום שהביאו לנו במתנה במרפסת והיא ממיינת את הזכרונות המשפחתיים ומתפעלת מאיזו חמודה היא היתה כשהיא היתה קטנה.
11 בלילה...נוסעים למפלט האחרון, מסעדת הדגים ופירות ים הכי טובה באילת...הצמחונית יורדת על אורז וסלט ירקות לאחר שביקשה להוציא ממנו הכל חוץ ממלפפון ועגבניה. אה, וטוסטים בלי כלום לאחר שוידאה שלא עושים אותם באותו מקום של הדגים. אני לעומת זאת, מתענג על קונכיית פירות ים מוקרמת ושני לברקים חמודים ועסיסיים. פרפה חלווה משותף לסיום (ללא ג'לטין! השף בעצמו נדרש לסוגיה) טיול קצר על המזח וסממית קטנה שמשחקת מחבואים ואנחנו בדרך חזרה לארמון.
היא נשכבת במיטה...אני מסדר את החדר...מבחין שנרדמה...מורח את עצמי בווזלין אינטנסיב קייר מכף רגל ועד ראש, מכבה את האור, ואנחנו ישנים שנת ישרים.
השעון כוון לעשר אבל התעוררנו בשמונה. בוקר מטריף במרפסת. ים כחול מדהים. מדברים, מחייכים...ארוחת בוקר...אנחנו יושבים בחוץ, הרחק מעדרי היהודים שמרעימים את קולם בחדר האוכל...מפל מלאכותי מפכפך ברקע...האוכל סטנדרטי אבל האווירה מופלאה והחברה נעימה.
12 בצהרים...תקתוק השעון נהיה אכזרי...נוחתים בחוף מגדלור...מוסיקת רגאיי וצ'ילאאוט. אין הרבה אנשים, ואלו שיש לא יהודים או לא מתנהגים כמו יהודים. שוכרים שנורקלים ומסכות וסנפירים בשבילה. אני שוטף את הפיה של השנורקל שלה במי ים ואז מלקק אותו על פי בקשתה על מנת להסיר את החיידקים של האנשים הקודמים שהשתמשו בו. אחר כך היא שוטפת אותו שוב במי ים ועכשיו אפשר להתחיל.
זה תמיד מפתיע אותי מחדש כשאני מכניס את הראש לתוך המים הקרים והצלולים של החוף הזה ורואה את הדגים והאלמוגים מחייכים אלי...העושר של הצבעים והצורות...ההרמוניה המופלאה שבה הכל מתקיים..אני חושב על היצורים האלה, כמה שהם enviormental, כמה שהם זקוקים לסביבה המוגנת והמיוחדת שלהם, וכמה עושר ויופי בוקע מהם כשהם מקבלים את מה שהם צריכים...טיול מופלא בין השוניות ואנחנו חוזרים לחוף פעורי עיניים ומתנשפים...הדומיננטית יוצאת ברברס בגלל הסנפירים ואני הולך להביא לה את הכפכפים...
קשה לתאר את היופי של המקום הזה...זה כאילו עולם אחר..יושבים ושותים..אני בירה והיא ברד...שיחה פתוחה ואמיתית...סיבוב שנירקול נוסף (וביותר ממובן אחד) במים הקרים והמטריפים,
התייבשות והתרגעות וחומוסצ'יפסלט על קו המים וצריך כבר לחזור הביתה.
חזרה לחדר...אמבטיות, מעשים רעים, מנוחה קצרה ואריזה זריזה...אני מראה לה את שקית האביזרים שהבאתי איתי תחת הכותרת "תמיד טוב שיהיה בבית שוט ומצבטים ודילדו ואזיקים" ושונתרה ללא שימוש. אנחנו מדברים על זה שאנחנו מקווים שכלובי לא יכעס. בכל זאת, הכרנו דרך הכלוב...
נסיעה מהירה הביתה כי הדומיננטית ממהרת לעיסוקיה. אני מצליח לא לדרוס שני שועלים ובמבי קטן אחד. עשינו את זה בארבע שעות. עצירה במקדונלדס בקריית גת והיא מביאה גלידה. וניל.
............
הסופ"ש הזה היה אחד הדברים המתוקים ביותר שמישו עשה עבורי אי פעם. נהניתי ממש מכל רגע. תודה רבה, בייב....
}}}}}}}}}{{{{{{{{{{
(((((((( + :
לפני 19 שנים. 31 ביולי 2005 בשעה 9:51
