מתחת לפרווה

תהום אומרת דברים חמודים לפעמים.

כשחלפנו על פני דימונה לפנות בוקר הבחנו בחיה פרוותית שרצה לכיוון העלטה.
״מה זה היה?״ שאלתי ותהום ענתה:
״נראה לי שזה היה שׁוּעִיל״.

כשהתארגנו בחדר לקראת סעודת יום ההולדת אחרי יום צלילות שהשתבש בגלל כאבים באוזניים אמרתי לה: ״אני מודאג מהאוזן״.
היא ענתה מחדר האמבטיה בעודה מתאפרת: ״מה? יצא לך דג מהאוזן?״.

ערב קודם לכן בטקס הענקת המתנות המסורתי אחת המתנות היתה מגיני ברכיים איכותיים של אופנוענים. היא הסבירה:
״זה כדי שיהיה לך נוח ונעים בברכיים בזמן שאני מפוצצת לך את הביצים״

.
כשהגענו לפסגת הר צפחות, שזה בעצם ההר הראשון שהיא כובשת מאז הפציעה היא אמרה:
״הבטחתי לעצמי שלא אשבר, תרתי משמע״.

ליד מועדון הצלילה של שולמית ממנו יצאנו להפלגה לסאן בואט והרכבים האמפיביים היא הבחינה בשלט ׳מרכז שיטור ימי׳ ואמרה:
״הם בטח מפרידים קטטות של דגים״.

כשהיא צילמה אותי בקניון שחורת היא ניסתה לביים ואמרה:
״איזה חתיך… תעשה פרצוף חמוד…״ אך ההנחיות לא השיגו את התוצאה הרצויה.
לבסוף היא הורתה: ״תהי חמודה!״ (כמו שאני נוהג לומר לה). היא בחנה את התמונה בסיפוק ואמרה:
״הו! מסתבר שרק ׳תהי חמודה׳ מוציא ממך את כל הקסם״.