אלוהים מתנכלת לי כבר זמן מה לתחושתי ומטרגטת במיוחד את הנסיונות הצנועים שלי ליהנות קצת בחיים המכבידים האלה.
הגענו לחניון בירכת צפירה ב6:30 בערך וירדנו בזהירות לכיוון הבריכות. כשסיימנו את הירידה התלולה עם הדרוגיות התברר שכדי להגיע לבריכה האחרונה והמפורסמת יש לעבור בתוך מים קרים, ירוקים, עמוקים וסרוחים.
דחפתי את מקל ההליכה כדי לאמוד את העומק והוא נבלע כולו ועדיין לא פגע בקרקעית. השמש עוד לא זרחה וטמפרטורת האוויר היתה 14 מעלות. דמיינתי את עצמי מתפשט, חוצה את הקור הירוק והעמוק בשחייה עם המצלמה בתוך שקית אטומה, יוצא מסריח ורועד מקור בצד השני ומנסה לצלם חרף הרעידות… והחלטתי לוותר על העונג.
עלינו בחזרה לחניון במטרה להמשיך בטיולנו לכיוון מעיינות עין גדי וכשהגענו תהום אמרה: ״חסר פה משהו, לא?״. חנו שם שני רכבים שלא היו כשהגענו, אבל הרכב השכור שלנו נעלם.
אין קליטה שם בכל האזור והתחלנו לצעוד לעבר כפר הנוקדים (דרך של כ3 ק״מ). באמצע הדרך הפון של תהום השמיע סימני חיים. נעצרנו במקום והתקשרנו לקאר טו גו. הפקידה שם נשמעה מופתעת (״איך זה קרה?!״) והנחתה אותנו להתקשר למשטרה.
במשטרה ענתה בחורה אינטליגנטית ונעימה. היא שלחה לתהום סמס שהפעיל מגנון איתור, לקחה את הפרטים ואמרה שהיא מכניסה את מספר הרכב למערכת כרכב גנוב ושולחת ניידת שאכן הגיעה כעבור פחות מחצי שעה.
נסענו עם השוטרים בחזרה לחניון, וכשהגענו רכב מלא בצעירים.ות שעמד לעזוב את המקום סימן שהוא רוצה לשוחח. אחת הצעירות סיפרה שהיא היתה עדה לפריצה. היא ישבה וחיכתה ברכב שלה כשראתה רעולי פנים יורדים מלנדרובר אפורה, מנפצים את החלון וגונבים את הרכב. ציינה שהם נראו מאוד חדורי מטרה ושהיא פחדה להתערב. היא צילמה את ההתרחשות בטלפון שלה, אבל בגלל שאין שם קליטה אי אפשר היה להעביר את התמונות לשוטרים, שצילמו אותן ממסך הטלפון שלה וביקשו שתשלח להם אותן כשתגיע לאזור עם קליטה. התברר שהתקרית התרחשה ב8:27, פחות מרבע שעה לפני שחזרנו לחניון.
לאחר שראינו את שברי החלון במקום בו חנינו ואחד השוטרים אסף פיסת נייר שמצא ממש מעל השברים ועטף אותה בניילון שחור נסענו לכפר הנוקדים ונפגשנו עם עוד ניידת. הופתענו מהרצינות ומהמהירות של התגובה שלהם. המשכנו עם השוטרים ״שלנו״ לתחנת ערד והניידת השניה נכנסה לשטח לנסות לעלות על עקבות השודדים.
בתחנה הגשנו תלונה לחוקר שהיה אדיב, איכפתי, סבלני וחם וטיפל בנו במהרה. לבסוף הוא גם הראה לנו איפה התחנה המרכזית ואפילו הציע לבדוק באפליקציה מתי יש לנו אוטובוס. הבענו את הערכתנו העמוקה ליחס המקצועי המופתי שקיבלנו ממשטרת ערד.
נסענו באוטובוס לבאר שבע, ומשם ברכבת מאספת שנסעה במשך כשעתיים דרך ישובי הנגב המערבי ורצועת החוף: אופקים, נתיבות, שדרות, אשקלון, אשדוד, יבנה, מערב ראשון, בת ים ולבסוף ירדנו בוולפסון עייפות במקצת ולא מסופקות בכלל.
