חזרנו מפגישת ההיכרות עם המטפלת המינית/זוגית.
תהום חיכתה לי ב15:00 מתחת לבנין בו היא עובדת ליד ביה״ח איכילוב, מהממת בסוודר לבן צמרירי, חצאית סקול גירל ורודה/שחורה, גרביונים ומגפיי עור חומים. אספתי אותה ונסענו לרמה״ש, לשכונה שקטה בה לפני 20 שנה עבדתי בבנין, בשיפוץ של אחת הוילות שם. הקדמנו כי לקחנו מרווח ביטחון משמעותי, ועשינו טיול רגלי קצר אך קסום לחורשת אקליפטוס בשולי השכונה שהיתה יפה במיוחד בתאורה המעוננת של אחה״צ חורפי ומכוסה כולה בעשבים ירוקים צעירים ולחים.
בדיוק ב16:00 צלצלנו באינטרקום, נכנסנו מבעד לדלת השחורה הגבוהה אל האחוזה המעוצבת ביחודיות ובאווירה יפנית עם חזית של בטון חשוף, וירדנו במדרגות בין עלי שלכת סגולים וקורות עץ שחור לסטודיו המרווח והנעים.
המטפלת היתה חדה ועניינית, שאלה שאלות ממוקדות במטרה להבין את המצב הזוגי בינינו, את הצרכים המיניים שלנו ואת הציפיות והמטרות שלנו במידה ונתחיל בתהליך. נראה היה שהיא הכירה את המושגים הבדסמים שהוזכרו ולא הזדעזעה או נרעשה משום דבר שסיפרנו.
הייתי גאה בתהום שענתה על שאלותיה הישירות באופן ענייני וגלוי, ללא התחמקויות והתייפייפויות.
אמרתי שאני מרגיש שההגשמה המינית שלנו היא כמו כדור פורח שלא מצליח להמריא, ושהייתי רוצה לחקור ולהבין טוב יותר מה הדברים שקושרים אותה לקרקע כי נראה שאנחנו לא ממש יודעות, ואז בעקבות ההבנה אולי להצליח לשחרר את הכבלים האלה, או לחילופין להבין שלא יכול להיות פתרון במסגרת הזוגיות ולחשוב מה הלאה.
לקראת סוף השעה היא אמרה שהיא מפרשת את הדברים שאמרנו כקשיים באינטימיות לטווח ארוך, ושזה בהחלט מהדברים שהיא יודעת לטפל בהם. (להבדיל מאם היינו במשבצות מיניות שונות לגמרי, או פוליאמוריות למשל).
מחר אנחנו נוסעות לטייל לכבוד יום נישואינו החמישי, וסיכמנו שנדסקס את זה במהלך היום ונכתוב לה בדרך חזרה אם אנחנו רוצות להמשיך בתהליך איתה.
הראייה שלה של הדברים נראית לי מעניינת ותואמת הרבה מהממצאים בשטח. אני גם חושב שאם היא צודקת, אז רוב הסיכויים שאם לא נחקור את זה ונתמודד עם זה נמשיך לחבוט את ראשינו בקיר עד שנמות או נתגרש, ואז סביר להניח שנמצא את עצמנו מתמודדות עם בדיוק אותם אישיוז במערכות הזוגיות הבאות שלנו.
