עד שנרדמתי כבר היה לפנות בוקר, ישנתי רע ומקוטע, וכשכבר הייתי חייב להתעורר קמתי לסופה ולקור עם חשק למות. הטלפונים שהתחילו רק הגבירו את התחושה. אין שומדבר אופרטיבי שאני רוצה, מלבד ציאניד אולי. ומה זה מזג האוויר הזה? מה אנחנו, באירופה? אז שיהיו משכורות ביורו ותשתיות ונימוסים אירופאים.
לא רוצה ללכת לעבוד. לא רוצה לחשוב מחשבות. לא רוצה לאכול, לא רוצה לישון, וגם אין לי על מה לדפוק ביד. בטח שלא רוצה נשים. נשים עושות לי רע. חשבתי לפני כמה ימים שאני חייב להתחיל לעשות דברים עם נשים אמיתיות, כי אלו בפנטזיות שלי הן אכזריות מדי. בינתיים אפילו אלו בפנטזיות שלי התעייפו. אולי הן במחזור.
יש רוח חזקה נורא בחוץ, העצים ברחוב עירומים ומסכנים. הגיע דואר לאקסית. לא בא לי כלום. אני לא רוצה לדעת. מרגיש זקן. חלש ועצבני. אני חרד מהבום, חושש מהדחקה, הזוגיות שלי עם עצמי לא עולה יפה. אנחנו לא כל כך סובלים אחד את השני, עצמי ואני.
לפני 16 שנים. 29 בינואר 2008 בשעה 10:20
