בפגישה היום דיברנו על איך המיניות היא בעצם ערוץ לביטוי גופני עם דמויות האהבה בחיים שלנו, איך שמגע לא מדוייק/מעוות/מנצל/נעדר בילדות וקשיים שונים בקשר עם דמויות האהבה בבגרות יכולים לבוא לידי ביטוי כבעיות במיניות.
סיפרתי על מכשירי ההליכה מברזל של אמא שלי ואיך שהיה לא נעים כשהיתה מושיבה אותי על ברכיה: ״גם כשהיא כבר כן היתה מנסה לעשות נעים זה היה כואב״.
תהום סיפרה על איך היה לה רע בבית ושהקשר עם ההורים השתפר רק כשעזבה ועברה לגור איתי בגיל 20. ״זה בעצם הציל את הקשר״.
המטפלת שיקפה: ״את בעצם אומרת שאת יכולה להיות בקשר טוב עם דמויות האהבה שלך רק על ידי זה שתתרחקי מהן. אני יודעת מה זה אהבה, למדתי מההורים שלי שאהבה זה משהו שעושה רע, ולכן אם יש פה סכנה לאהבה אני חייבת להתרחק״.
דיברנו על המקום המלמד/אבהי שהיה לי בחייה מתחילת הקשר כתוצאה מפער הגילים והנסיון, ואיך שלפעמים אני עדיין מדבר אליה כאל ילדה ושהמעבר לאקטיבית ודומיננטית במיטה מרגיש לה לפעמים כמו מאפס למאה.
המשכנו לדבר על הדרמות שליוו אותנו בתקופה המוקדמת יותר בקשר, על הפגיעות שלי בה ושלה בי, ותהום ציינה שאחרי אחת הפעמים בהן עזבה אותי בוער מאהבה וגעגוע והלכה לשכב עם מישהו אחר כתבתי לאחר מכן את אחד השירים הכי יפים שלי.
המטפלת שאלה אם לדעתי יכולה בכלל להתקיים בינינו אהבה ללא דרמות הרסניות, ואני השבתי שזו שאלה טובה אבל שבעיניי בדיוק בשביל זה יש בדסם… כמו שרכבת הרים יכולה לספק את הצורך בריגוש ופחד אבל עדיין להיות בטוחה ובלתי מזיקה.
כשהגענו הביתה חיכה בחלון ירח מלא ויפה.