אולי נפתח בהובלה של שלישי בלילה, ואולי נקדים ונפתח באקספוזיציה קלה על יום ג', מה שעשוי להרוג כבר כמה ציפורים בפוסט אחד. רואים? הכל מסתדר בסוף.
ביום שלישי התעוררתי ב0930 משרות היקיצה של בזק. (השעון המעורר נשבר, והסלולרי של האקסית הלך עם האקסית, מן הסתם). הם שמו שם שיר חדש ועליץ שמתנגן, ובאותו בוקר זה אפילו העלה חיוך, אפילו שהייתי רק אחרי שלוש שעות שינה. הייתי בלימיט בלילה הקודם, ונשארתי הרבה אחרי שכולם הלכו, ושוחחתי עם ידידי הטרי, המוטור-סקסואל. מסתבר שאנחנו קצת דומים בכל מיני דברים. כשחזרתי כתבתי את הפוסט "אם יש מישי", וכאמור קמתי עייף אך מחוייך. נכנסתי בהר הכלים שהצטבר בכיור בימים שהייתי חלש, ועבדתי שעות ארוכות עם כנר מדהים. הקלטנו סקשנים של כנורות רומנטיים ואביביים, והיה כיף. אחר הצהריים הייתי אמור להמשיך לעבוד, ושוב עם כנורות, רק שהפעם סינתתים ולצרכי חתונות קיטשיות, ריגוש דודות והפלת סבתות והדמעתן. דחיתי את זה כבר כמה שבועות, והגיע הזמן. רק שהרגשתי עייף וחסר חשק, בטח שלמלאכה כזו, וחוצמזה התחלתי כבר לחשב את זמני השינה כדי להגיע עירני לפגישה הלילית המיועדת עם נומרו אונו ביום ד' , וחשבתי שאם אני אלך לישון שנת יופי לפנות ערב אני אקום עירני ואעבוד כל הלילה, ואז אשן שוב בבוקר, אשלים מטלות, אסע לחדרה, אלך להופעה של עדי, ואז אגיע לפגישה ההיסטורית עם אונו שמח וטוב לב. (וואי, פרס מובטח למי ששרד את הפסקה הזו וגם הבין הכל)
אניווי, התעוררתי בדיכאון קיומי ובדידות מפעמת אחרי שעתיים, ב19:00. התקשיתי להזיז את עצמי לאולפן, הייתי בצ'ט ובהודעות, עד שלבסוף גררתי את עצמי בכוח והתחלתי לעבוד. לקראת חצות כבר התקדמתי לא מעט, והרגשתי שוואלה, אני מסתדר עם עצמי, וזה אמנם קצת פריקי לעבוד ככה כל הלילה ולישון ביום ולחיות כמו תייר, אבל עובדה שזה עובד. ובדיוק אז (תמיד אומרים שזה קרה 'בדיוק אז' , אבל במקרה הזה זה באמת קרה בדיוק אז, ותודה לג'רום (; ) התקשרה החיילת העוקצנית ואמרה שהתבטלה לה משמרת הלילה והציעה לבוא. קבענו ל01:30. היא היתה צריכה להגיע לצבא בשמונה, כך שהנחתי שבכל מקרה הנזק ללו"ז לא יהיה כבד מדי, ונעתרתי בחפץ לב. 😄
טוב, ההמשך בפוסט הבא.
לפני 16 שנים. 7 בפברואר 2008 בשעה 12:35
