בפתיחת הפגישה המטפלת שאלה עם מה יצאנו מהפגישה הקודמת ומה הדהד לנו.
אני ציינתי את האמירה של תהום שהיתה רוצה יותר מגע לא מיני בינינו ושהאמירה של המטפלת שאולי אני לא יודע מה עושה לי נעים היא מצחיקה כי אני אוהב *המון* דברים בסקס ובמגע וחקרתי את הנושאים הללו לעומק (ליטרלי) במשך שנים. אמרתי גם שאם היו מציעים לתהום מיליון דולר כדי לכתוב במהלך 20 דק׳ 40 דברים שאני אוהב בסקס היא היתה עומדת במשימה בלי בעיה, ותהום נאלצה להסכים.
תהום אמרה שהדהד לה הדיבור על איך שאני קם מהמיטה לאחר סקס ושבאמת אני גם קם ככה משינה ולא משתהה במיטה בניגוד אליה. ושחסר לה זמן בו אנחנו סתם יושבות בסלון, כמו שהיא יודעת שזוגות אחרים יושבים בסלון ורואים טלוויזיה. (אין לנו טיוי).
המטפלת אמרה שהיא שומעת ממנה שבעצם חסרה לה אינטימיות רגשית ו״מרחב מעברי״ לא פרקטי, בו אנחנו פשוט שוהות ולא עושות שומדבר מיוחד, ותהום אמרה שלדעתה מתוך המקום הזה דלתות המיניות יכולות להיפתח יותר בקלות.
הודיתי באשמה שאני אדם שמתקשה להיות בbeing ולרוב נמצא בסוג של doing, ושאני עובד על זה בעזרת המדיטציה, הטיולים והצלילה, ושאני חושב שהמשיכה שלי לסמים מגיל צעיר היתה קשורה ליצירת אותו ״מרחב מעברי״ ולהיות עטוף בו כמעט כל הזמן.
המטפלת שיקפה שתהום מדברת על אינטימיות רגשית וגופנית ארצית ויומיומית שחסרה לה, ושממני היא שומעת על קונספטים גבוהים יותר, ובעצם לא ידעה להגיד כל כך מהם. (״בעצם שמעתי ממך בעיקר על סקס ועל אם היא מפשירה חזה עוף אז שתוכל לסמוך עליה שתכין אותו״) אמרתי שבשבילי זה הקוקטייל הזה של אהבה ומשיכה, נראטיב של התמסרות, כאב, השפלה ומחויבות, יופי וזוהר, עונג וקבלה, הקשבה, פתיחות, הבנה ושותפות גורל.
אמרתי שכשאנחנו On אז כל הדברים האלה קיימים, וכשאנחנו Off כמו בכל התקופה האחרונה אז לא ממש. המטפלת שאלה לאיזה פרק זמן אני מתכוון ועניתי שהחודשים האחרונים בפרט, ובכלל לאורך השנים זה הולך ומחמיר.
תהום אמרה שלדעתה יחסי המין שלנו החלו להשתבש כשניסתה ליזום סקס מאוחר בערב לפני שנים אחרי שהלכנו לראות אולם כלשהו לקראת החתונה ואמרתי לה שאני לא רוצה שהסקס יהיה הדבר האחרון שעושים לפני השינה. אני עדיין חושב כך, שסקס עם הכוחות האחרונים של היום הוא דל ומבאס, ושהזמן המיוחד הזה ביני לבין אהובתי ראוי שיתרחש עם אנרגיות, התכוונות וריכוז של שלב מוקדם יותר של הערב או של היום.
המטפלת הגזימה ואמרה שאם כל סקס צריך להיות ״ארוחת שף של שבע מנות״ ולדרוש המון השקעה אז זה באמת יכול לאיים ולהגביל, והדגשתי שאני לא מדבר על *המון* השקעה או על שעות שיוקדשו לזה בכל פעם, אלא רק שזה יעשה בהתכוונות ובאנרגיות ראויות ומספקות. ושלפעמים אנחנו גם עושות סקס לפני השינה.
המטפלת אמרה שכשיש חסכים ינקותיים אז הם ענקיים ועמוקים, ולפיכך מחוות קטנות פשוט צוללות אל תוך הריק ונעלמות כלא היו. היא נתנה לנו משימה לתחזק את האינטימיות מדי יום במחוות קטנות רבות על מנת שלא נשקע אל תוך הדיכאון.
לא יודע לגבי זה, בענייני החמימות והאינטימיות היא תוצר, אני לא יכול לזייף אותן ולא חושב שמשהו טוב יצמח מזה שאנסה בכוח. לא מאמין בלאנוס את עצמי. האם יש פה נסיון בעצם לרדד, להשטיח, לוונל ולנרמל אותנו?
גם לא יודע אם אנחנו בכלל בדרך הנכונה, עם כל הכוונות הטובות של כל הנוגעות בדבר. בינתיים זה מרגיש שאנחנו רק הולכות ומתרחקות, מתקררות. נדמה שהאור הלבן הפלורסנטי שהדלקנו רק גרם למה שעוד נראה נחמד בצללים להחוויר ולהיעלם.
