קיבלתי כמה וכמה תגובות שעיצבנו אותי לפוסט על הפגישה השלוש עשרה עם המטפלת המינית ולכן לא הגבתי אליהן. לא רציתי שא.נשים ירגישו מותקפות רק בגלל שהגיבו מהמקום האישי שלהן תוך השלכה עלי, למרות שהתגובות הללו גרמו לי להרגיש עוד יותר בודד, לא מובן וחריג.
אבל לא יכולתי לפגוע בטוהר הלייק וסתם לסמן לב על משו שקלירלי לא אהבתי.
בכל מקרה,
הנה הזדמנות לחידוד נהלי תגובה בבלוג צנוע זה.
1. מותר לכן לבטא כל שעל לבכן, כמו שלי מותר לבטא כל שעל לבי (כמובן בכפוף ל״כללים לפרסום בבלוג״).
2. אתן לא חייבות לאהוב את מה שאני כותב ואני לא חייב לאהוב את התגובות שלכן.
3. גם אם לא אהבתי משהו שכתבתן ואפילו אם התעצבנתי והתפלאתי ביני לבין עצמי על קוצר הראייה, הטיפשיות והאטימות בתגובתכן, זה לא אומר שהפסקתי לאהוב אתכן באופן אישי או שאנחנו ברוגז עכשיו. (ראו הדיון המלומד והאמוציונלי עם המלקה הצוחקת בפוסט הלפני אחרון).
סבבה?