בסוף כן התקיימה פגישה בצהריים במקום אחה״צ. (תהום יזמה ודרדסה לצאת מוקדם יותר מהעבודה ותיאמה את הכל).
כשהתיישבנו המטפלת סרקה אותנו בעינייה הסקרניות ושאלה: ״מה אני רואה?״
הסברתי שאני תשוש אחרי עוד שבוע של עבודה מאומצת ומגעילה מסביב לשעון, שאני בקושי ישן בלילות, מתעורר עם חרדה, לא שקט ומרוקן ממשאבים. המטפלת שאלה את תהום אם היא יודעת מה לעשות איתי במצבים כאלו, תהום ענתה שלא כל כך, ואני אמרתי שאני בעיקר צריך לנוח. כשהנושא עלה שוב בהמשך השיחה הסברתי שאני לא מצפה מתהום או מכל אחד אחר לעזור לי כשאני במצב שלא יכול לעזור לעצמי, ושאם היה משו ספציפי שהייתי צריך הייתי אומר. בגדול אני צריך פשוט להיות, לתת לזמן לעבור, לסטרס לרדת קצת, לאנרגיות לחזור בהדרגה.
עיקר השיחה נסובה סביב ההתרחשויות בסופ״ש.
הטיול בשישי שהיה רומנטי וכלל נגיעות ומזמוזים רבים, שכמעט הזדיינו בעין מימון והפסקנו רק כי שמענו אנשים מתקרבים, ושבדרך חזרה הבעתי את רצוני בסקס ושאלתי את תהום (בהמשך לפגישה הקודמת עם המטפלת) אם היא מרגישה נחשקת או עדיין תוהה והיא אישרה שהיא אכן מרגישה שאני חושק בה. כשחזרנו שינ״צנו, ואז ערכתי את התמונות והעליתי את הפוסט והגבתי בפייס לתמונות הסקסיות שלה עם לבבות ומחמאות, וישבנו בסלון וניסינו להניע עניינים אבל הייתי די תשוש ומפוזר וזה ככה די נתקע ולא הלך לשומקום.
תהום אמרה: ״לא יודעת אם מצדי לא היתה יותר מדי התכווננות או מצדו. הרגשתי שדן היה בעניין אבל 40 אחוז כזה.״
המטפלת שלפה ציפורניים: ״אבל מה איתך? את לא יכולה לפרש את דן. את דן אפשר לשאול. מישהו מכם אמר משהו על זה שאין סקס? אתם צריכים להבין איך זה עובד! אני רוצה לתת לכם כמו תבנית עבודה. איך מפרשים דברים. קודם בודקים עם עצמי מה בא לי. איפה אני ומה אני רוצה שיקרה עכשיו. לפעמים אני לא יודע מה אני רוצה. לא בא לי ליזום. לא בא לי להתחיל… ואז אנחנו נמצאים בזוגיות שכל אחד יושב ומחכה שהשני יעשה! אין בעיה לחכות שהשני יעשה, אבל בתנאי שהשני יודע שמחכים שיעשה. ואז זה הופך להיות כמו מסטיק, זה נמשך ונדבק לכל מיני כיוונים בלי שומדבר ברור. דן ידע שאת נורא חרמנית ורוצה? את כבר כמה פעמים חוזרת על אותה אמירה: ׳אני יכולה לעשות, חסרה לי רק טיפה ודאות שדן לא ידחה אותי ואני אוכל לקחת את זה משם׳ ״.
תהום אמרה שהיא מנסה להתניע את המיניות בינינו. שהיא לא היתה רוצה שזה יהיה כך לנצח, אבל אם כרגע היא זו שצריכה ליזום כדי שיהיה סקס בשיגרה, אז היא מקבלת את התפקיד באהבה.
אמרתי שגם אני חושב שזה צריך להיות הדדי ולא רק: ״שפוי, בטוח ובהסכמה שבשתיקה״, והבאתי מספר דוגמאות לאיך כן הבעתי רצון ותשוקה באותו היום. יכול להיות שתהום הרגישה אותי תשוש ולא היה לה כל כך כיף איתי ככה.
המטפלת הסבירה: ״זה מה שקורה במערכת יחסים מינית אינטימית לעומת כל הגברים האחרים שאנחנו פוגשים אותם. שהבעל או בן הזוג הקבוע שלנו הוא לפעמים עייף, כועס, רעב, בפצעים שלו. ההבדל הוא שאת ההם את לא צריכה לשאת. דמות ההתקשרות שלנו הופכת להיות אינטגרטיבית. בבן זוג אינטימי יש הכל מהכל. גם וגם וגם וגם. כמו שאת לא תמיד פצצת מין מאופרת ומוכנה. אותם אלו שבאים לx שעות, יש להם תפקיד מאוד מסויים. ונראה לי שכדי להיות משוחררת מינית ולהיות את - את צריכה את ההם. כי מהם יוצאת אוטומטית התשוקה וההתחרמנות ממך ועליך. הם לא מורכבים לך כי את לא צריכה לחיות איתם. לא באמת מעניין אותך מה עובר עליו… ׳כן היה לך יום קשה יופי טוב תמשיך לתקתק.׳ ״
עברנו לדבר על שבת שנמרחה לאיטה, על תהום שהיתה אמורה להזמין אוכל לצהרים וזה די התמסמס עד שלבסוף ב16 ביקשתי ישירות שתזמין כבר.
המטפלת איבחנה: ״יש לנו פה תינוק רעב ואמא שלא מוכנה לתת אוכל… יש לכם התנהגויות מאוד ינקותיות, אני חייבת להראות לכם את זה!״.
חרצתי לשון וזימרתי ״לא נכון ולא נכון נה נה בננה״ והמטפלת צחקה מאוד.
אחרי הצחוק שיט נהיה רציני.
תהום תיארה איך שלחה לי הודעות סקסיות בצהרים ואמרה: ״הרגשתי לחץ נוראי עלי, כי כאילו היום התחיל להתקדם ולא קורה סקס בינינו וזה הסופ״ש, זה הזמן שלנו, והזמן עובר ועובר ולא קורה״.
״מה המילים של הלחץ?״ שאלה המטפלת. תהום שתקה. ״שתשמעי אחר כך את דן אומר לך ששוב עבר סופ״ש בלי שיזמת לנו סקס? ויאשים אותך?״.
תהום ענתה: ״כן, וגם שאם היה סקס אז היתה אנרגיה להתחיל את השבוע.״
תהום אמרה שהצורה שהגבתי להודעות שלה גרמה לה להרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר. המטפלת שאלה איך היא יכולה לתמלל אחרת במילים רגשיות נפשיות את האמירה: ״מתי תלקק לי את התחת״ (לקח למטפלת שניה אבל כשהבינה לאחר שהסברתי לה את תגובתי ל׳מתי׳ היא צחקקה). ותהום ענתה ״בא לי להרגיש אותך, בא לי שנעשה משו מיני ביחד״.
דקרתי: ״כן אבל זה לא רק ש*בא לך*, הרגע אמרת שזה נבע מתוך לחץ ופחד מתחושת אשמה״.
תהום המשיכה בכעס: ״כן אבל כל היום הייתי מאוד חרמנית, הוא לא חייב להיות 100%, אפילו לא 50%, אבל שיהיה 30%! משהו! שארגיש שאני לא לבד כאן, כי אם אני לבד אז אני אעשה ביד, אני לא צריכה אותו! ויש את העניין של הציפייה שלא מתגשמת ועושה חור בלב כל פעם. ואז זה התגלגל ליום ראשון שקמתי בחמש בבוקר, ועשיתי לייק בבלוג שלו לתגובה שהרגשתי שהיתה ברוח איך שאני הגבתי לו, והוא התעצבן עלי וצעק עלי: ׳אם אני כל כך מ-ע-צ-ב-ן אותך אז אפשר שנתגרש עכשיו׳ והטיח בי את כל ההאשמות ככה ביום ראשון שאני מתחילה את השבוע ועם זה אני צריכה ללכת ולנסות להתקיים. ונראה לי שזה הכל קשור לזה שלא היה סקס.״ תהום נשברה בדמעות והמשיכה ואמרה שהיא הבינה שפגעה בי וביקשה סליחה ממקום אמיתי וכנה ושהיא לא באמת חושבת שאני מצעבן.
המטפלת פנתה אלי להסברים.
הסברתי שהתגובה של תהום לפוסט היתה סבבה לגמרי ועשיתי לה לייק, ושבעצם המשכנו את השיח הטיזרי ההדדי בתגובות. הבעיה התחילה כשמישי אחרת הגיבה שם לפנות בוקר בצורה שלא נשמעה לי הומוריסטית בכלל, לא כללה אימוג׳ים או אמצעי ריכוך כלשהם, וגירדה אותי מאוד לא טוב, במיוחד עם כל הלחץ המצטבר והידיעה שלפניי יומיים של עבודה מגעילה ומפרכת, שהייתי מאוד רוצה להיות אחריהם אבל אין לי ברירה אלא לחיות ולסבול כל שניה ושניה מהם. וכשראיתי שתהום עשתה לייק לתגובה הרעילה ההיא זה גרם לי לתגובת יתר שכנראה היתה מוגזמת.
תהום צעקה ובכתה שהיא רצתה למות באותו יום, וציינתי שגם אני לא ממש רציתי לחיות. המטפלת תהתה אם זה לעניין שאני מפרסם דברים כאלו בבלוג. ״זה משהו שהוא קצת ביניכם כזה, לא?״. עניתי ״לא״ וקיוויתי שלא הולך להיפתח פה אישיו. אין ספק שיש לחשיפה בבלוג גם מחירים מדי פעם, אבל אנחנו בכלל בטיפול הזה בזכות זה שכתבתי בבלוג על הבעיות שלנו ו{שולטת} נשגבת אחת שלחה לי את הפון של המטפלת בפרטי, וגם את תהום הכרתי בזכות הבלוג כשפנתה אלי לאחר אחד הפוסטים ב2005, ובעוד שאני יכול לראות איך המטפלת נניח זרה לכל העניין הזה ואין לה כנראה אפילו פייסבוק (בדקתי), ממש לא הייתי רוצה להחיל הגבלות מלאכותיות על הכתיבה שלי.
חזרנו לדבר על סקס.
תהום אמרה: ״הכל התערבב בעצם לזה שביום ראשון דן יצא עלי על מאתיים שם וזה וכאילו אני בתחושה של גם לא עשינו סקס, גם מרחנו את הסופ״ש…ויכול להיות שאם היינו עושים סקס לא היינו מגיעים לפיצוץ ביום ראשון.״
המטפלת שאלה מה הנגזרת של ״לא עשינו סקס״. ״זה ביטוי למה? אין לנו ביחד? אנחנו לא קרובים? אני שוב אוטוטו רואה את עצמי עפה לכל הויברטורים האנושיים שלי בחוץ?״
הזכרתי שוב שדווקא היינו קרובות, היה לנו טיול רומנטי, הבעתי רצון בסקס, פרסמתי תמונות סקסיות שלה שצילמתי והגבתי עליהן בהתלהבות ועם לבבות, וששתינו עשינו את המקסימום שיהיה סקס אבל זה לא צלח. זה בטח לא אשמתה הבלעדית של תהום, ולא הייתי רוצה שתעשה איתי סקס רק היא נורא פוחדת מההשלכות אם לא.
תהום דיברה בלהט: ״אני גם לא הייתי רוצה שיהיה סקס בכח. אבל הדבר שלא רציתי להיות זה האנרגיה שהיתה ביום ראשון.״
המטפלת סיכמה: ״את יודעת שיש דבר כזה נבואה שמגשימה את עצמה. אני רואה איך את צועדת דווקא לאנרגיה הזו בצעדי ענק כל פעם מחדש. את לא רואה את הבורות. אני מקשיבה לדן הפעם והוא באפס אנרגיה, מותש, שונא את העולם, אבל בלי קשר אליך. את לא פרש במשחק הזה. אני שומעת אותך בגלל רגישויות שלך מכניסה את עצמך לבורות של אני לא מספיק טובה, לא נלחמת עליו מספיק ובסופו של דבר מגיעה בדיוק לאן שהובלת אליו. מתכווץ לי הלב להקשיב לך, כי את פועלת מתוך מקום של ׳אם אני לא אעשה יעזבו אותי׳. בשישי בערב הרגשת רגועה כי דן אמר הרבה פעמים שאת סקסית ויפה ומילא את המקום הזה, אבל אז זה נפל שם. אין שם תחתית מספקת. כל דבר קטן מפיל אותה עדיין. צריך לבנות אותה. צריך לבנות אותה.
