ניחוחו המרענן של המלקוש התגנב לאפינו כשעצרנו בחושך לתדלק בקרית שמונה. הגשם ליווה אותנו לאורך הנסיעה הלילית עד שחנינו קצת לפני גשר היזיזות והתחלנו במסלול החלקלק לבריכות העליונות של נחל סער כשענן אפור ומסתורי עוטף אותנו.
בדרך לבריכת המשושים החל להתבהר והתרגשנו לראות שמיים כחולים מבצבצים מבעד לערפל. הגשם חזר לשטוף כשטיפסנו חזרה מהבריכה המכושפת (400 מדרגות כפי שהזהירה אותנו מיכל המקסימה והחייכנית בכניסה לשמורה).
לקראת הצהרים התחלנו את המסלול לבריכות השכשוך בנחל סמך. הפריחה היתה מגוונת ועשירה וזה מעניין לראות את התהליכים שמתרחשים משבוע לשבוע, איך פרחים חדשים פורחים ומתפתחים ואחרים קמלים ומשנים צורה, והכל בתיאום מושלם ולפי הסדר.
רכבי שטח ענקיים, רועשים ומכוערים אילצו אותנו לרדת לשולי השביל פעם אחר פעם, וכשהגענו לבריכות מצאנו שם את כל הרכבים שדחקו אותנו ואת חובבי הטבע שאיכלסו אותם, כולל ילד נעים אחד שלא הפסיק לצעוק: ״אבא, אבא, אבא, אבא, אבא, אבא!!!״ וחבורה של צעירים שדנו האם להוציא את הרחפן בעת הזו.
ירדנו לבריכות (הלא מאוד מרשימות) רק בשביל לשטוף ידיים אחרי הקלמנטינות וחזרנו כלעומת שבאנו, במחשבה שאילו היינו צריכות לבחור בין רק לחוות את המסלול או רק לנחות ישירות בבריכות היינו מעדיפות את הדרך היפה על פני היעד.
