מתחת לפרווה

פתחתי והצהרתי בקול רם וברור שאני מאוד סובל מהעבודה בימים אלו, מלא בשנאה ובזעם, ושממש בא לי למות חלקים נרחבים מהזמן, לא כמטבע לשון אלא שאני *ממש* מייחל למותי כמה פעמים ביום. ימים שמתחילים ב5 ונגמרים ב22, משבצות משבצות משבצות, אנשים מעצבנים, תובעניים וטרחניים, עבודה לא כיפית, לא מספקת ולא נעימה, הרבה מפחי נפש וסטרס, ושאני מתקשה להירדם, ישן מעט ורע עם חלומות עסוקים וטורדניים ומתעורר כמה פעמים במהלך הלילה.  

המטפלת שאלה אם אני לוקח כדורים כלשהם (לא) ומה יכול היה לעזור. 

עניתי בצחוק: ״הרואין״ מה שהוביל אותי לספר על האינסידנט שהיה השבוע עם הקנאביס, כי ראיתי בו מיקרוקוסמוס של היחסים שלנו וחשבתי שיהיה מעניין לדון בו כי זיהיתי דפוסים מסויימים שנדמה לי שמופיעים גם במקומות אחרים. 

הדגשתי שלא היה פה שום חטא ושברור לי שהכל היה עם הכוונות הכי טובות מצדה של תהום אבל שהיו שלושה דברים שהרגשתי שיכלו להיות יותר מדוייקים עבורי: 

״הראשון הוא שאיך שזיהתה את הקופסה בכלל לא היתה אומרת לי אלא זורק…״ 

המטפלת קטעה אותי ואמרה באיטיות ובטון חד ומודגש: ״שתדע את כל מה שאתה צריך בלי שתצטרך להגיד, בלי לוודא את זה מולך, שהיא פשוט תדע לעשות את הדברים הנכונים? בינה לבינה, בלי שאתה תצטרך להיות שותף לשיח הזה, בלי לבדוק איתך שהיא פשוט תדע מה נכון לך״.

אמרתי אחרי פאוזה מתודית קצרה בטון שקט: ״אני קצת מרגיש מותקף עכשיו, רציתי רק להגיד את המחשבות שעלו לי״

המטפלת פערה עיניים, נסוגה קצת לאחור ואמרה: ״מותקף למה? אוי..״

הדגשתי שוב שאני לא תוקף, לא בא בטענות, ובטח שלא מתכוון לזה בצורה חובקת עולם. ושלא נראה לי שזה מאוד far fetched לא להראות למכור את הסם שהוא מכור אליו. לא ציפיתי, אבל בדיעבד חשבתי שזה יכול היה להיות נחמד אם היא היתה נוהגת כך. 

״הדבר השני היה שהיא ניסתה לשקר לי אחרי שהחביאה את זה בארון לבקשתי, ואמרה שהיא זרקה את זה, אבל זיהיתי מיד שהיא משקרת… והיה ברור לי שזה כדי להוריד את זה מהראש שלי. (אז גם הבנתי שכל פעולה חוץ מלזרוק את זה ברגע זה היא מנטאליות של ׳אסור לזרוק סמים׳).

והדבר השלישי הוא שכשלקחתי את שקית הזבל ובאתי להוריד את זה, *רציתי* לזרוק את זה בעצמי כחוויה מעצימה, ובזה שהיא לקחה לי את השקית מהיד והתנדבה לזרוק בעצמה היה משהו קצת מסרס, ואולי היה עדיף להגיד ׳בוא נרד ביחד׳.״

המטפלת שאלה: ״זה הדיוק, שהיה עושה לך תחושה, הנה, זה מדויק לי, והתחושה הזו היתה עושה איזו תחושה, איזה הד נפשי?״

״קירבה, אמון״ עניתי.

המטפלת עברה לתשאל את תהום על תחושותיה ומחשבותיה לגבי הסיטואציה, ולבסוף לקראת סוף הפגישה שאלה: 

״מה את מרגישה?״

״כשלון״. 

״יש עוד אופציות להרגיש אל מול מה שבן הזוג שלך אומר חוץ מכשלון?״

״אני כאילו עכשיו מקבלת את ההנחיות של מה שהייתי צריכה לקבל קודם, אבל הסיטואציה הזו לא היתה מוכרת לי.״

״וסיטואציות אחרות?״

״תלוי איזה מהן… כי יש כל מיני סיטואציות שכבר הייתי בהן בעבר ומשהו בי כנראה דחף את זה לכשלון נוסף שובפעם.״

״אני יושבת ונושמת עמוק ביני לביני עם כמויות של חוסר ערך עצמי שזה נופל לתוכו כל פעם מחדש אצלך. זה תהום, זה מגיע לתהומות של חוסר ערך עצמי כל פעם מחדש. אני מחכה כל פעם שזה יעצור באמצע איפשהו ולא יגיע לכזה תהום״.

״את יודעת שהניק שלה זה תהום״… 

״באמת? את בחרת לך אותו? באיזה גיל?״

״כשנכנסתי לכלוב בגיל 19… היה בזה משהו אפלולי. אני יודעת למה המקום הזה קיים אצלי. כולם אומרים שצריך בנאדם אחד מבוגר שיאמין בילד, לי לא היה את זה. אף אחד. המבוגר היחיד שהאמין בי זה דן. וזה למה איכשהו הגעתי למה שהגעתי. הייתי קשה מדי לכולם. וכל הדברים האלה נכנסים עכשיו לזוגיות שלי. זה כואב לי מאוד. אנשים מסתכלים עלי ורואים תמונות שלי ואת הבטחון העצמי שלי ואני מבינה למה הם רואים את זה ככה ואני משתדלת לא להיות במקומות נמוכים אבל כל המכלול של כל מה שלא הצלחתי בחיים לעשות בצורה טובה זה המון בזוגיות עם דן״.

״את צודקת, וזו העבודה שלנו פה. אבל יש משהו שאני חייבת שתפגשי על בסיס יומיומי. דן אמנם היה מבוגר ממך ב15 שנה (׳לא!, תשע וחצי׳), ב10 שנים (׳*תשע וחצי!*׳ (: ) הוא אמנם היה מבוגר ממך בתשע וחצי שנים, אבל כל עוד הוא המבוגר היחיד שהאמין בך זה משאיר אותך הילדה. הילדה שהיא כשלון. אבל זה היה לפני 17 שנים. אני חושבת שהגיע הזמן שתתחילי לראות את תהום שיש לנו כרגע.

הסברת פה עכשיו את השיקולים שהיו לך ואת הסיבות שבחרת לנהוג כפי שנהגת בסיטואציה עם הקנאביס. אם היית שומעת את מה שהנחה את ההתנהלות, האם היית חושבת ׳מה זה הדבר המטומטם הזה? מי חושב ככה באופן כזה כושל?׳״

״כשאני חושבת על מה שעשיתי אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון. יכולתי לעשות יותר נכון בשביל הצרכים של דן״.

״המטרה הטיפולית שלנו היא לא להפוך אתכם למדוייקים במאה אחוז זה לזה. אני לא אוכל. לאף מטפל ולאף אדם אין את היכולת להפוך את הבנזוג שלו למותאם לו במאה אחוז. אנחנו נרצה שסטיות התקן יהיו קטנות יותר ושטווח הדיוק ישאף להגיע למירב האפשרי. 

בואו תאספו לנו לפעם הבאה עוד אירועים של המיקרוקוסמוס הזה עם החוסר דיוק ואנחנו נראה אם את אוטומטית לוקחת את זה למקום של כשלון, וגם את עם החוסר דיוק של דן כלפייך, בוא נראה מה האוטומט שלו ולאן זה מגיע.״