לפני שנתיים. 16 ביוני 2022 בשעה 18:02
הבדידות של הגוף, אני לא כל כך מרגיש אותה. מחשבה על מגע דוחה אותי וזה הכל נראה רחוק ולא רלוונטי. הגוף שלי כאוב, מתוח, מסורבל, נפול ודעוך. לא בא לי על עצמי. חם ודביק לי.
הבדידות של הלב, גם אותה אני לא כל כך מרגיש. הלב שלי לא ריק, הוא יער שרוף. הוא מפוחם ומפוייח, קהה ומיואש.
את הבדידות של המוח אני דווקא מרגיש היטב. הכתיבה נותנת לי אשליה רגעית שיש מי ששומע ומבין, אבל אין לי עם מי לדבר אפילו על זוטות, ובטח שלא על דברים עמוקים וחשובים. זו תחושה מעניינת, כמו לחיות בתוך אקווריום.
