מתחת לפרווה

הגעתי לפגישה במצברוח מרומם ומבודח למדי ויצאתי מכופף, עצוב וטעון. אני לא לגמרי מבין למה, אולי בעזרת הכתיבה אגלה. 

שמחתי לפתוח בחדשות טובות: ״יש לציין שעשינו סקס עם קשירות, אביזרים, בעיטות בביצים ומקלחות זהובות גם אתמול, גם בשישי ושבת, גם בסופ״ש שעבר, וזה הרצף הכי מרשים ל2022 סו פאר. כמו כן כנראה שטעיתי ותהום *באמת* לא יודעת לסגור סשן, כי בדרך חזרה בשבוע שעבר שאלתי אותה: 

נניח שבעלה של אחותך אומר לך שהם רוצים להתחיל לעשות בדסם ומבקש ממך הדרכה איך לשלוט. את מסבירה לו כל מיני דברים. הוא שואל ׳אוקיי עשיתי מה שעשיתי וגמרתי. מה קורה עכשיו?׳ והיא באמת גמגמה ממושכות ולא ידעה לתת תשובה, גם כשאמרתי: ׳עזבי פרטים, מה העיקרון? מה בגדול צריך לקרות?׳ ״.

״כאילו, אני יודעת גם למה זה קצת מוזר לי, כי זה באמת משהו שאני לא עושה״. 

המטפלת שאלה ״איך בתור שולטת את לא עושה את זה?״

״אני כאילו חושבת שזה איפשהו לא תמיד נדרש ממני, כאילו כפידבק מהעבד, מהנשלט שלי…בדינמיקה. עכשיו שם אני חושבת שהבעיה, כי זה לא באמת שזה לא נדרש. גם אף פעם לא היתה לנו מילת ביטחון, לא עם דן ולא עם אחרים. לא היו לי כל כך נשלטים אחרים, והאלו שבמקביל לדן לרוב היו שולטים בי יותר, אבל איכשהו זה לא משו ששמתי עליו ממש דגש, מילת ביטחון. אני חושבת שזו די טעות מבחינתי לעשות דבר כזה, כי זה כן מאוד חשוב, בעיקר כדי לדעת עד איפה אנחנו הולכים״. 

״יש כאן שתי אמירות שאתם אומרים. אין כישורים לסיים את כל השליטה/הכנעה/השפלה, כל מה שהיה… ונושא של גבולות. מה את חושבת על זה?״

״אני חושבת שאצלי הבדסם היה הרבה פעמים סוג של איזשהו משחק מקדים לסקס עצמו. ואז כשזה מגיע לסקס אני לא רואה חשיבות לעשות עוד משהו אחרי״.

״מה זה סקס?״

״החדירה״

״חדירה זה סקס בשבילך?״

״כן, וכמו שעושים ביד או יורדים, אז יש אפשרות לעשות בדסם כאקט מקדים לסקס. בגלל זה תמיד אצלי שליטה חייבת להיות עם סקס, אין לי עניין לעשות בדסם עם מישהו שאני לא רוצה לשכב איתו״.

״אין שליטה במקומות אחרים בחיים שלך?״

״בעבודה יש, אני שולטת ומנהלת את הממלכה שלי״. 

״וביחסים ביניכם, יחסי שליטה קורים? לא מיניים״.

״אני חושבת שדן הוא הדומיננטי, אני נותנת לו את הבמה הזאת כי יש לו רעיונות טובים, אבל אני כן אוהבת שהוא נותן לי להתבטא בדברים מסויימים״.

המטפלת ואני צחקנו והיא אמרה: ״זה כבר שליטה, אם הוא *נותן* לך להתבטא״. 

״כן, פעם בחודש אני מרשה לה להתבטא קצת… אני חושב שאנחנו שיוויוניות בהתנהלות שלנו. אני באופן טבעי בנאדם דומיננטי. אני חושב שתהום לא פוחדת ממני רוב הזמן (תהום צחקה כי נזכרה בפעמים שכן פחדה ממני אבל ציינה שזה באמת לא קורה הרבה). אני לא מרגיש שאני שולט בה. גם אם הייתי שולט בה אז דברים היו מתנהלים יותר כמו שצריך…״

״לא היינו צריכים להיפגש, אתה אומר… (פנתה לתהום) פשוט היית עושה את מה שאומרים לך וזהו״.

השוויתי והעליתי: ״כן, את מה ש*נכון* לעשות״. 

המטפלת המשיכה להתבדח ולצחוק: ״את ממש עושה בעיות״ ותהום סיכמה: ״זה לא חדש״. 

״את מכירה את הדומיננטיות הלא מינית שלך בזוגיות שלכם?״

״לא חושבת, לא נראה לי. בעבודה זה יוצא ממני בטבעיות. אני חושבת שאם דן היה שומע אותי מדברת עם לקוחות הוא היה ממש מתחרמן מזה: ׳למה אתה עושה לי את זה ככה, אתה רוצה שאני אתעצבן עליך?׳ ״ 

המטפלת הסבירה: ״אבל דומיננטיות, גם מינית ובדסמית, זו עמדה פנימית. זה לא סתם להצליף במישהו. יש אחריות שבאה עם זה. צריך לדעת לסיים סשנים, צריך להכיר בגבולות. יש המון אחריות בלהיות דומיננטית. זה לפעמים הרבה יותר קל להיות מובלת״. 

״כן, חשבתי על זה בעניין של הסלע, שאמרתי שאני רוצה לפתוח את הסלע, וחשבתי על זה שאני הרבה פעמים הולכת נורא לאיבוד כי אני יודעת שדן מתמסר אלי, ואני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה לעשות ממש והכל, ואז זה תהום ענקית שהוא סומך עלי אבל אני לא סומכת על עצמי וזה נורא גורם לי לחרדות ובלבולים… ואז נורא קל לי להביא אותנו לסיטואציה לא טובה כי נורא מפחיד לי״. 

״תפקידים דומיננטים זה תפקידים מאוד קשים. אני לא יודעת אם את עושה תפקידים כאלו בחייך חוץ מבדסם, וגם בבדסם אני שומעת אותך ואומרת… אולי את לא שולטת?״

״אני כן יודעת שאני סדיסטית ושאני אוהבת להכאיב״.

״זה לא אותו דבר, זה פער מטורף. זה הבדל תהומי. ולא סתם את לא רוצה להכאיב לדן כשאת יודעת שאת סדיסטית. את כנראה מכירה בך איזשהו חלק שהסלע הזה, מה שאמרנו, הוא לא סתם שם. סדיזם זו מילה קשה, במיוחד למישו שאת אוהבת וצריך לדעת להכאיב לו בגבולות שהוא רוצה שיכאיבו לו. להיות סדיסט מול מישהו שאתה אוהב זה חיבור קשה״. 

״אני חושבת שהייתי יכולה להיות עוד הרבה יותר אכזרית לדן מבחינה פיזית במגע שלי אליו, להעניק לו כאב עוד הרבה יותר ממה שקורה באמת״.

״להעניק לו כאב זה לא להיות סדיסטית אלא להיות אוהבת כלפי החלק הזה שהוא רוצה. את מתבלבלת, ואני חושבת שלא סתם הנפש שלך לא התבייתה על משהו, כי היא יודעת שהיא סדיסטית, ודן לא מתיישב לך במקום הזה כי את לא רוצה לעשות לו רע, את רוצה לעשות לו עונג, נעים, כיף״. 

״יש לי קונפליקט בקטע הזה כי אני יכולה להכאיב ברמה גבוהה אבל אני עוצרת את עצמי קודם, אני חייבת לשים גבול״.

״בשביל להיות שולטת של דן, הדומיננטית במין עם דן, את חייבת להיות minded לדן ולא לסדיזם שלך, וזה הופך להיות תפקיד אחר. דן נורא רוצה להתמסר אבל את לא שם, את לא יוצרת את הסיטואציות, את לא עקבית בהן. ואת אומרת לנו ׳אני יודעת שיש בי חלקים סדיסטיים שלא לקחתי עליהם אחריות ובעלות ׳ ״. 

הרשיתי לעצמי להתבטא לרגע קט: ״אין שם איזה אזור חופף? בין להעניק כאב לבין לתת ביטוי לסדיזם? אין שטח באמצע שמאפשר את שניהם?״

״אני מאמינה שאצלכם הוא יצטרך להיות. אתם תצטרכו ליצור אותו. את מפחדת ממשהו, ודן חווה את זה כהתרחקות ממנו או חוסר התקרבות אליו, או כחוסר הקשבה. הכאב הזה… כתבתי שלושה דפים מפורטים, הם במגירה ליד המיטה, הוא לא מצליח להבין מה עוד חסר. כתבתי, הסברתי, אמרתי, עשיתי כל מה שאת צריכה, ישבתי בסלון, קניתי יין פירותי. עשיתי כל מה שאת רוצה. איך עדיין את לא שם? אז הוא המציא, אהה היא לא נמשכת אלי. המציא משהו שסגר לו את הפינה בשביל לתת לעצמו תשובה. ואת בעצם אומרת: It’s not about you. זה פוגש אותך כי אתה שם במרחב המיני והאינטימי. את לא צריכה לשלוט. הסיפור שלך, אם אני מבינה נכון, השליטה עצמה זה לא מה שמחרמן אותך״.

״אני חושבת שזה כאילו כמו נוזל כזה חלקלק שמזהה סדקים ואז הוא יודע להיכנס בפנים. אני מזהה את זה ויודעת שהפרטנר מאפשר את זה. העונג שלי מגיע מהצעקה, לראות את הכאב על הפרטנר. הסתכלתי על הצעצועים שלנו וחשבתי שאני לא רואה שיש לי מספיק דברים להכאיב כדי להרגיש את העונג שלי״.

״או. כלומר רמות העונג שלך הן בינוניות?״

״כרגע אני בכלל לא יודעת מה רמות העונג שלי כי האורגזמות שלי בגלל שאני בלי ויברטורים וכאלה הן מאוד מוזרות. כן ביום שישי גמרתי מאוד חזק בזכות דן״.

״הן מוזרות כי הן לא מוכרות לך?״

״לא כל כך מוכרות לי. יש רגעי שיא אבל אני לא יודעת אם זו האורגזמה או רק הנאה גדולה״. 

״רגעים אורגזמים הם רגעי עונג שיא בתחום המיני. אנשים יכולים להגיע לאורגזמה, נגיד גבר בלי שפיכה, אישה יכולה להמשיך עוד ועוד. אבל את אומרת שאת בכלל לא יודעת מה רמות העונג שלך. הלכת לאיבוד שם בתחום שפעם הרגשת שאת מאוד בטוחה בו״. 

״כן, גם חשבתי על זה שלפני 17 שנה היינו זוג מאוד פופולרי ומוכר בקהילה, יצאנו למסיבות פעמיים בשבוע לפחות, היינו בפרונט של הבדסם בארץ. מאוד נהניתי מזה אז אבל אני יודעת שזה לא יחזור, הדברים מאוד השתנו״.

״היינו עושות סשנים פומביים, היא היתה גומרת על הבמה, אבל זה היה ממש מזמן״…

״וואו. אבל זו עדיין אותה תהום, שהיתה גומרת על הבמה ועכשיו יושבת כאן ואומרת שהאורגזמות שלה מוזרות״.

״טוב אבל זה באשמתך״ עקצתי את המטפלת ותהום צחקה.

״זה פער מטורף, אני מבינה למה נזכרת בזה עכשיו. איך ירדתם מהמקום הזה למקום פחות ציבורי?״

״כשהבן שלי עבר לגור איתי ב2010 זה כבר עשה שינוי גדול בחיים שלי, וגם חוץ מבדאנג׳ן המיתולוגי ביפו מעולם לא מצאתי את עצמי ממש במסיבות. כשחזרנו ב2015 תהום היתה ברנסנס של מסיבות, היו לה אז חבר׳ה לצאת איתם והיא היתה יוצאת איתם או עם חברות, לפעמים גם שוכבת עם אנשים, ואני הייתי מחכה בבית״.

״או לא ממש מחכה גם״ עצרה אותי תהום באי שביעות רצון. 

״הוא הרגיש שהוא חיכה לך, איך את אומרת שלא? מה הרגשת ממש לפני שאמרת שהוא לא חיכה לך? איך את יודעת שהוא לא חיכה לך? ממש קפצת עכשיו כשהוא אמר.״

״הוא היה ישן…״

״כי כשהיית חוזרת היית רואה אותו ישן, זה מה שניסית להגיד. אבל הוא יודע שבלב הוא חיכה״.

״יש לי זיכרון מאוד ברור של פעמים שחיכיתי ער, בחלקן הייתי נעול בכלובון, ואת שכבת במסיבה עם מ׳. יכול להיות שהיו מקרים שהרגשתי שלא מצופה ממני לחכות, או שאם אלך לישון זה יעביר לי את הזמן הכאוב הזה. אני חושב שגם אמרת זה, שזה מציק לך שאני מחכה, כאילו שאני מצפה. נסענו אז לירושלים ואמרת שאת לא רוצה שאחכה״. 

״אולי זה היה עבורי משהו שיחזיק לי את הפחות מחויבות שלי לקשר באיזשהו מקום״. 

״איך היה להיות במסיבות כשאת יודעת שדן מחכה לך?״

״לפעמים היה נחמד, לפעמים היה סתמי. לפעמים קצת הלחיץ אותי שאני לא יודעת מה הולך להיות כשאחזור. או שאני באנרגיות סבבה ואז בא לי לחזור הביתה ולעשות סקס, או שלא היה לי כל כך כיף ואני חוזרת הביתה באנרגיות נמוכות ולא מינית״.

״יש משהו שמאוד הורס את האינטימיות בלצאת למסיבה, ויש משהו באינטימיות שמאוד הורס את המסיבה. כשהאהוב שלי מחכה לי בבית זה הורס לי את החוסר אינטימיות שאני מנסה לבנות שם. אז ניסית להגיד לו ׳לך לישון, תחתוך לי את החבל של האינטימיות. שחרר אותי לאפס אינטימיות, שם אני יודעת לתפקד׳ ״. 

״היום כשאני מסתכלת על זה אני באמת רואה את הפציעה שהייתי עושה לו. אני כן יודעת שכשעברנו לדירה הזו אז באמת יותר נשארתי בבית״.

״נשארת בבית, על פניו המרחב האינטימי היה מיואש, כלומר מאוייש על ידי שניים…״

עניתי: ״לא, לא היה יותר סקס כתוצאה מזה״. 

״וזה נורא הקצין לך את החוויה, שגם שהיא שם וגם שהיא פה אין את האינטימיות הזו״.

לקראת סיום הפגישה דיברנו על יצירת וריאציה של האנרגיה שפעם הגיעה מאור הזרקורים אבל הפעם ״מבפנים״, והמשך יצירת המרחב האינטימי בבית.

״אתם ללא ספק עושים פה עבודה״.

באוטובוס חזרה הביתה התברר שתהום שכחה לטפל במשהו חשוב שביקשתי ממנה עוד בשבת, וגם תזכרתי ביום ראשון בבוקר. זה היה בסך הכל לשלוח הודעה עם שאלה, מה שלקח לה עשרים שניות בדיוק. היא אמרה שנזכרה בזה פעמיים במהלך ארבעת הימים שחלפו, אבל בשתי הפעמים זה קרה בשעה שלא התאימה לשליחת ההודעה (שזה בעצם מהבוקר עד הערב). אילו רק היה לה איזה אמצעי אלקטרוני שנמצא תמיד איתה ושאפשר לכוון אותו כך שיתזכר בזמן ספציפי... 

אניווי, היא שלחה את ההודעה אך בגלל העיכוב עכשיו יעבור עוד שבוע של חוסר ודאות עד שנקבל מענה. בנושא חשוב ורווי אמוציות, כאמור. האינסידנט הזה רוקן את שארית הוייב הטוב איתו הגעתי לפגישה והחזיר אותי למציאות ההבילה, הדביקה והמייאשת.