סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחת לפרווה

הותיק המדדה מהאינקוויזיציה של חנות התקליטים.
מכוון להדוף את השחצנות בזוהמתם החולנית של גברים עם ליהוגי אמצע החיים מהתקופה המאוחרת שלי.
(ג׳יימס מרפי)
לפני 19 שנים. 19 באוגוסט 2005 בשעה 21:45

שבועות חיכיתי לשמוע מהאקסית
לא יזמתי מגע וחיכיתי
התקשרתי עשרות פעמים ושמעתי את ההודעה שעונה ישר במשיבון : "היי, זו רוני, אני לא בארץ עד סוף אוגוסט, במקרים דחופים אפשר לפנות להורים, יאללה ביי. "
שלשום השארתי הודעה.
הערב, כשלא הייתי בבית היא התקשרה והשאירה הודעה חזרה.

מה אני אגיד.

הקול שלה הוא ורוד וצמרירי בלי שום השוואה למשו ששמעתי בפון שלי זמן רב.

אני מתגעגע אליה

10 חודשים בדיוק אחרי הפרידה.

אני אוהב אותה.

אני פאקינג אוהב את הצפונית המפונקת והיפהפיה והיהירה והאדישה והאוףףףףףףףף......

אני אוהב אותה כפי שאהבתי אותה כשהצעתי לה נישואין לפני שנה וקצת.
אני אוהב אותה כפי שאהבתי אותה ביום שאמרתי לה שאני רוצה להיפרד.

וכל זה מתעורר בי רק מפאקינג הודעה מסריחה וקצרה במשיבון שהיא השאירה לי יומיים אחרי שהתקשרתי אני ושבועות ארוכים מאז שדיברנו לאחרונה, 10 חודשים אחרי שנפרדנו.

שיט.
פאק.
מרד.

זה לא בריא הסיפור הזה.

DearPrudence - אף פעם לא הבנתי איך אפשר להיפרד כשאוהבים.
סתם מחשבה כשקראתי את הפוסט שלך.
אני אוהבת לקרוא אותך.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י