מתחת לפרווה

היא פגעה בי.
הכי חזק שנפגעתי כאדם בוגר.
היא ניצלה אותי.
היא נפרדה ממני כבר אז, כנראה שעוד לפני שיזמתי את הפרידה הרשמית.
זה מצחיק איך שרגע אחד אתה אלוהים בעיני מישי, ורגע אחר כך אתה כלום, אפס, אוויר.
"היא כנראה משתינה עליך בקשת באופן עקרוני" אמרה לי מישי חכמה.
חווית שליטה אמיתית היתה בסיפור הזה ללא ספק. אין כמו להשתעבד לאישה שבסוף מואסת בך להשפלה עמוקה ויסודית.
כשהייתה רוכבת עלי, מצבטים על פטמותי, סטירות מצלצלות ויריקות, ואומרת תוך כדי אורגזמה יפהפיה ונשגבת : " אני סתם מנצלת אותך " חשבתי שזה דיבור סקס, שזה נועד להעצים את החוויה הדרמטית ושזה מגרה אותה לחשוב ככה. בדמיוני הפרוע ביותר לא הצלחתי לראות שזו בעצם המציאות הפשוטה.

עכשיו זה סופי. לא נחזור. אני חופשי. פנוי. שום אינטראקציה רומנטית שלי לא מהווה בגידה ולא מחבלת בסיכויי חזרה אפשרית. אין בשביל מה להישאר קרוב ל"בית" יותר. היא לא חוזרת. לעולם לא אגע בה יותר. לעולם לא אשכב מעונה ומעריץ מתחתיה יותר. אהבתנו הפכה לעשן...ואני ללהבה, שלעולם לא תכבה.

אני רוצה לשים את הסיפור הזה מאחורי. אלפי הזכרונות מכים בי כגלים בים סוער...מעכלים בי כמו חומצה. אני רוצה להתחיל ללכת ולהגיע כבר למקום שממנו לא אראה אותה יותר. הבעיה, שהיא הלכה ונטמעה בתוכי...היא תהיה שם עוד הרבה זמן, אולי תמיד. אבל הפגיעה האנושה, העלבון הצורב, הנטישה....זה אמור לאפשר לי לעשות את הנתק הנדרש, ולהבין.

קבור את המתים, אחרת הם יסריחו את הבית.