בתחילת הפגישה דיווחתי על יישום ההנחיות מהפגישה הקודמת: ״אז קודם כל עוד לפני שנסענו באמת התחלנו לגעת זו בזו בחיבה, בחיבוקים, ליטופים ונשיקות, וזה באמת יצר אווירה יותר חמימה ורציפה. זה לא שדברים כאלו לא היו קורים בעבר, אבל הם לרוב היו קורים או אחרי פרידות וחזרות או אחרי סיטואציות מיניות מאוד טובות, ופה כאילו הפכנו את הסדר. אבל זה לא הרגיש עילג, מסובך או מלאכותי, זה היה בסדר. כמו כן עשינו סקס גם באילת, גם פעם אחת על הספינה למרות הקושי הלוגיסטי, גם בלילה כשחזרנו, ויום אחרי שחזרנו עשינו ׳מסיבה׳ שהיתה טובה מאוד.
וגם שמתי לב בלי קשר או עם קשר שתהום יותר אסרטיבית, מעירה, יוזמת ומרגישה יותר בטחון. זה מרגיש טוב וגם אמרתי לה שזה הרבה יותר טוב ככה… היה איזה ׳שחור׳ שהיא רצתה להוציא לי מהפנים ולפני כמה חודשים היא היתה מאוד מהוססת סביב זה וביקשה ובסוף זה לא קרה ועכשיו פשוט תפסה והוציאה אותו באוטובוס בלי לעשות מזה דיון״.
תהום השלימה: ״כן, פשוט קבעתי עובדה. אני גם חושבת שהשהיה ביחד היתה מאוד משמעותית. אני כן חושבת שאצלי העניין של המגע הוא לא בהכרח בא… אני כאילו צריכה להזכיר לעצמי״.
״כן היה איזה יום שאמרתי לה תקשיבי, הפסקת לגעת בי, זה רק אני נוגע בך, ואז אחרי איזה יומיים תזכרתי שמאז שאמרתי את עדיין לא ממש נוגעת״.
המטפלת שאלה: ״את אהבת את התזכורת הזו? את צריכה אותה? את לא מעדיפה לרשום לעצמך תזכורת? כי ככה זה יוצא שיש כאן מבוגר אחראי, שמזכיר מה צריך לעשות… את כל כך אוטומטית מול דן הופכת להיות מי שצריך להגיד לה מה לעשות…״
״אני מעדיפה שהוא יגיד לי את הדברים ולא ישתבלל, אני כן בעתיד אחדד לעצמי לעשות את זה. אני מאוד אוהבת לגעת בו ושהוא נוגע בי, אני אוהבת להזכיר לעצמי לעשות את זה, להעניק לדן משהו. נורא נעים לי לגעת בו, גם בסקס. היה לנו רצף טוב של הרבה אינטימיות וסקס והתחושה היתה מאוד נעימה. כן יש לי איזושהי בעיה עם האורגזמות שלי, ביום שני כשעשינו את המסיבה לא הצלחתי לגמור, למרות שניסיתי כל מיני דברים. יום קודם כן גמרתי חזק וטוב, וגם באילת ועל הספינה״.
המטפלת עשתה פרצוף ואמרה: ״אבל זה משהו חד פעמי…״
״לא, זה לא חד פעמי״ הסגברתי. ״גם כשהיא כן גומרת זה קצת עכשיו מצריך הערכות וחיפושים כי הרוטטים עדיין בבוידעם, והפסקנו עם פרטנרים נוספים ועם אזכור שלהם, ובהקשר הזה ההתאמה שנדרשת ממנה יותר גדולה מההתאמה שנדרשת ממני.״
״רגע אבל בפנטזיה אפשר… למה לא לדבר את זה?״
שתינו צחקנו בהקלה: ״קודם כל לא ידענו שבפנטזיה מותר… אבל לפנטז על משהו שלא עתיד לקרות זה קצת…לא אמין. בשבילי אם אין לזה פוטנציאל התגשמות זה מרגיש קצת false. גם הפנטזיות הלא מיניות שלי זה יותר בכיוון של חלומות ושאיפות עם כוונה לביצוע״.
המטפלת הסבירה: ״פנטזיה זה בשביל לשקוע במרחב מעברי, שהוא לא חייב להתבצע בשום אופן. הוא חייב להיות מפונטז, הוא נותן מענה לצרכים נפשיים. הפנטזיה נותנת מענה לצרכים ינקותיים שאני יכול שם להיות הכל, גיבור על שמציל את האנושות, קופץ ממגדל אייפל ולא קורה לי כלום ואני הכי מבסוט בעולם ואני עף… למי שאין מרחב מעברי בגלל התפתחות טראומתית, הוא חייב שהיא תתבצע. אי אפשר לשאת משהו שלא יתגשם. אתה עושה את זה, אתה פשוט עושה את זה במוזיקה. במוזיקה אתה לגמרי במרחב מעברי שהוא גם מרחב פנטזיומטי, בנפש זה אותו מרחב.
תינוק מפנטז המון. שעכשיו אני אהיה שבע, ועכשיו יהיה לי כיף וילטפו ויחבקו אותי ויהיה לי נעים, שעכשיו יורידו לי את הטיטול שמציק לי וישימו לי חדש. שיזיזו אותי ויגרדו לי קצת את הגב כי אני תינוק, אני לא יודע לגרד לעצמי ולא נוח לי ואני לא יודע לעשות שומדבר אז אני רק צורח… ובאותו רגע מישהו ניגש אלי ושומע אותי אז הפנטזיה מתגשמת. כשאין סיכוי שהפנטזיה תתגשם כי לא מקשיבים לי כתינוק, אז זה כואב לפנטז, אי אפשר לפנטז. אנחנו יכולים לפנטז רק כשיש לנו בינקות ביטחון שהפנטזיות מתגשמות״.
״כילד אני זוכר שהייתי מפליג בדמיון המון. עכשיו אם אני מפליג בדמיון זה לרוב חרדות, תרחישי זוועה, קטסטרופיזציה, או בתכניות לביצוע… כשאני ישן רוב החלומות הם רעים״.
״זה המרחב הזה, הוא מלא בחרדות ינקותיות מוצדקות, קיומיות, מאוד מציאותיות.״
חזרנו לדבר על האורגזמות של תהום והחוסר במרחב מעברי גם אצלה.
״המרחב המיני אצלכם בזמן האחרון הוא מאוד סטרסוגני, הוא רווי במוקדי מתח. מצד אחד נורא נעים לכם ואתם רוצים אותו, ומצד שני אתם יודעים שלכל אחד יש לו עניינים עם זה. אני חושבת שאת מכירה עכשיו תהום מינית אחרת. ההוויה המינית שלך עם עצמך היא בשינוי פאזה. אנחנו צריכות ליצור את תהום המינית החדשה הזו, בשלב האחר, האינטימי הזה בחיים שלך.״
בחצי השני של הפגישה המטפלת נתנה לנו תרגיל שנקרא Sensate Focus (מיקוד חושי) לבצע כשיעורי בית.
״המטרה של התרגיל היא ליצור מגע במרחב אינטימי ביניכם כשהמגע הוא חושי ולא מיני. בתרגיל יש שני תפקידים, נותן ומקבל, ואנחנו לא מתחלפים. עכשיו אתה נותן, אתה נשאר להיום הנותן. בפעם הבאה אתה תהיה המקבל. אנחנו נקבע מראש יומיים בשבוע בהם התרגיל הזה יקרה. התפקיד שלי כנותן הוא להזמין את המקבל בהזמנה כתובה (וטסאפ, מייל, ליפסטיק על המראה, כתובת אש), לבצע את התרגיל ולהכין את המקום כדי שיהיה מותאם לי ולמקבל שלי.
בתור המקבל, התפקיד שלי להכין את עצמי לקבל מגע (להתקלח, להיכנס לשירותים, לאכול). אנחנו לא מדברים במהלך התרגיל, יש רק שלושה משפטים שהמקבל יכול להגיד: לא כאן, יותר חלש, יותר חזק.
הנותן נותן את כל סוגי המגע האפשריים מבחינתו, מהקודקוד עד הבהונות. לטיפות, נשיכות, נשיקות, צביטות, עיסוי מרפרף, באמצעות נוצה, ספוג קשיח או מחבט. הגבולות של המגע זה עד 10 דקות. שני שירים שהנותן בוחר. המגע קורה בשניצל. צד אחד וצד שני. בהתחלה המקבל שוכב על הבטן. לאחר שהתרגיל נגמר לא קמים ישר, אלא נשארים שכובים עוד כ10 דק׳ במרחב הזה. מה שכן- לא לעשות מין! לא לקחת את המרחב הזה למשהו מיני, ואני מבקשת גם לא לאונן. אם כעבור כמה שעות עדיין תישאר לכם העוררות אז זה בסדר.
מה שעוד הנותן עושה, הוא נותן מתנה. לא לקנות מקרר חדש אחד לשני. משהו שעשיתי, משהו שקניתי, אבל לא יותר יקר מ15 ש״ח. הנוסח של ההזמנה זה משהו כמו: ׳הינך מוזמנת לדייט של מיקוד חושי איתי ביום, בשעה ובמקום כך וכך׳. התרגיל מתבצע בשלב הראשון עם לבוש, כך שהאזורים המיניים מכוסים. איך זה נשמע לכם? מעניין ונחמד או כמו איזו מטלה?״
״קודם כל זה חמוד, עם ההזמנה והמתנה… לחוקים ומסגרות יש כאילו שם רע, אבל הם יכולות גם לעודד יצירתיות. לפעמים כשיוצרים מגבלה מלאכותית, אסור לי להשתמש בתווים האלה או אני יכול להשתמש רק בשלושה כלים, אז פתאום זה משחרר יצירתיות. התרגיל נשמע קצת מאתגר, איך לעשות את זה בצורה לא מינית ושלא חותרת למיניות, אבל עדיין שיהיה נעים ואינטימי ורגשי״.
״מושקעות גופנית. תזכרו התמסרות ומושקעות."
