יצאתי ב14:07 מהבית בדרום ת״א אבל למרות זאת רק ב15:48 האוטובוס הגיע לתחנת הדלק לפני צומת הכפר הירוק ושם הוריד את כל הנוסעים כי נגמר לו הדלק. (The fuck?)
רצתי כמו צבי חרמן עד לכניסה לרמת השרון, ושם זיהיתי מונית שעמדה ריקה ברמזור. סימנתי לנהג והוא קיבל אותי בברכה. השעון שעל המונה הראה 16:00:01 כשעצרנו ליד תהום שעמדה בפתח שערה של המטפלת. ״הנה כאן, איפה שהבלונדינית״. בכל מקרה, בגלל כל הבלאגן ההקלטה התפקששה ולכן הפעם אכתוב רק מהזכרון ובעיקר מהזווית שלי.
תהום תיארה את קורות הסופ״ש מנקודת מבטה ואמרה שהתבאסה מאוד שלא עשינו סקס בשבת למרות שקבענו ושהייתה מאוד חרמנית ונפגעה מאוד מדבריי בראשון בערב, ואז דייקתי ופירטתי מה *באמת* קרה. ;P
בשישי כשטיילנו הצעתי שבשבת נתרגל את עניין ה״הגדרה״ שהועלה בטיפול הקודם ע״י תהום, ושנעשה סשן תחום בזמן מוגדר ושנגדיר מראש כל מה שתהום מרגישה שנחוץ לה להגדיר. בגלל שקבענו תרגיל מיקוד חושי בערב ואחריו כזכור אסור לעשות סקס כי אני בשרי והיא חלבית, הצעתי שנעשה את זה מתישהו בשעות הצהריים.
בשבת בבוקר כשכבר הייתי בשלב מתקדם של עריכת התמונות בואכה פרסומן, ועוד היה לי לערוך את הסרטון, ליצור לו מוזיקה מקורית, לכתוב עליו פוסט, להעלות את הכל לפייס, ליוטיוב ולכלוב, שעתיים אימון גיטרה, להגיב לתגובות ולכתוב את הפוסט על הפגישה ה38 שהיתה יומיים קודם לכן אבל בגלל שעבדתי בערב אחריה וטיילנו בשישי משלוש בבוקר עד תשע בערב טרם הספקתי לכתוב, ממ וואו זה יצא משפט ארוך, אתחיל מחדש.
בשבת בבוקר תהום התעוררה, נכנסה לאולפן כשעבדתי ואמרה בטון מתיילד שבו מבשרים לילד בן שנתיים וחצי שהיום נלך להתגלצ׳ על הפיל אחרי הגנון שהיא תשמח לעשות איתי סקס בצהריים או משהו כזה. הטון גירד אותי לא טוב וגם ביטאתי את זה והמשכתי בעבודתי. המטפלת ביקשה הבהרות והסגברתי שחוץ מהטון, הרי כל העניין היה להדגיש את נושא ההגדרה, והאמירה שלה היתה מעורפלת ובטח שלא מוגדרת מהרגיל.
היום המשיך, כאשר תהום חושבת שקבענו סקס לצהריים ואני תחת הרושם (המוצדק) שלא קבענו כלום. העבודה התארכה, ורק ב14:30 הגעתי לכתוב את הפוסט השני, אבל הרגשתי שהמוח כבר לא עובד והלכתי לשנצ. התעוררתי כשעתיים לאחר מכן, המשכתי לכתוב, עשיתי הפסקה בשעה היעודה בשביל התרגיל מיקוד חושי בו תהום היתה הנותנת והפעם לא תקפה אותי עם דוקרן ונגעה בצורה שהיתה נעימה בהרבה מהפעמים הקודמות.
ביום א׳ היא ערכה כל מיני סידורים ונפגשה עם חברה ואז בישלה. לקראת אחה״צ התקלחתי, התבשמתי, לבשתי בגדי חמודות (מחווה לגדעון רייכר יבל״א) התיישבתי בסלון עם בקבוק וויסקי אייפקס טקילה קאסק של השכנים שלנו במזקקת מילק אנד האני (53.2% אלכוהול), ושמתי במערכת את שייח ירבוטי של פרנק זאפה. תהום סיימה לבשל והצטרפה אלי, וכך ישבנו במשך כמה שעות טובות, פטפטנו ושמענו כשלושה או ארבעה אלבומים, שלאחריהם הייתי כבר די שתוי והבעתי בפני תהום את הבאסה שלי שעוד פעם עבר כבר יותר משבוע בו לא עשינו סקס.
זה יצא כנראה מלא בתסכול ואמוציות, והיא החזירה לי בתסכול ואמוציות מצדה, והיו קצת צעקות (לא שזה רע לריב ולצעוק מדי פעם), ואז פשוט הלכתי לישון, ויום שני (עדיין חג) עבר בריחוק ושתיקה כשכל אחת בענייניה וככה זה מאז.
תהום ציינה שנפגעה שאמרתי לה שאני כל הזמן רואה אותה רק כוססת ציפורניים ומשחקת בטלפון, ואמרה שגם זרקתי איזה עלבון שקשור לדימוי גוף אבל לאחר בירור התברר שזה היה קשור לסחבות שלבשה ולחזות המוזנחת באופן כללי בה הגיעה למה שלפחות בעיניי היה אמור להיות זמן איכות זוגי.
הדגשתי שוב את עניין הרצף, ואמרתי שנראה לי שאני לא מבטא מספיק איך זה גורם לי להרגיש. שזה לא שאני כועס, אני פשוט נהיה ממש ממש עצוב מזה. אני הולך לג׳ים להתאמן ומוצא את עצמי חסר אנרגיה לזוז כי אין לי בשביל מה לחיות.
הבאתי דוגמה שכשתהום עושה איתי סשן מאוד חזק, משפיל ומכאיב שמעורר בי המון התמסרות, אהבה והערצה, ואז חולף שבוע ואין לזה שום המשכיות - אני מרגיש כמו בחורה שיצאה עם מישו לדייט ושכבה איתו בסופו, ואז לא הוא לא מתקשר במשך שבוע.
דיברנו על איך תהום יכולה ליזום ולהוביל יותר לסקס, והמטפלת שיקפה לה שנראה שהיא תמיד מחכה שאני ארים את הכפפה בשבילה. שהיא יודעת לתפעל את הסיטואציה רק כשמתייצבת מולה זיקפה מוכנה לשימוש. תהום סיפרה שפעם אמרתי לה שמשפט כמו: ״אני רוצה שנעשה סקס״ ממש לא מדליק אותי, ושדרך אחרת שהיתה מתחילה עניינים בלקרוא לי לרדת לה או ללקק לה את התחת גם כבר לא עובדת בקונטקסט של היחסים שלנו מאז שהתחלנו את הטיפול (והמטפלת הסכימה שזו באמת דרך לא מוצלחת).
שאלתי אם ״אני רוצה שנעשה סקס״ נחשב למשפט פיתוי לגיטימי וגם תהום וגם המטפלת נאלצו להסכים שלא ממש…
לסיכום המטפלת הביאה משל של סיר כבד ולוהט שעומד במרכז החדר ושרק אם שתינו נחליט לשתף פעולה ולהרים אותו יחדיו ויהי מה, רק אז אפשר יהיה להניע אותו. היא חזרה על העניין שבשביל המוח הזוחלי שלי, הדבר הכי פוגע הוא שתהום נותנת לדברים ליפול ולהישמט ולא מחזיקה אותם. היא הזכירה לה שבעבודתה היא יוזמת ומתאמת ועושה פולואפ ומתעקשת עד שהדברים קורים, כך שהיכולות קיימות אצלה, רק שמולי פתאום הכל נהיה הרבה יותר מהוסס והיא ׳הולכת על ביצים׳.
בדרך חזרה האוטובוס נתקע לקראת צומת סמינר הקיבוצים ונאלצנו לרדת ממנו וללכת לתחנה הבאה. מישי אמרה בקול רם שהאוטובוס הקודם שנסעה בו נתקע ללא דלק ומה קורה להם היום, וחייכתי אליה בתחושה של אחוות שניצולי מטרופולין.