היתה פגישה מוזרה היום, ולא רק בגלל רעיון העיוועים שהעלתה המטפלת. היא בדרך כלל זוכרת אותנו לפרטי פרטים והפעם היו לפחות שלוש אמירות שעובדתית לא נכונות וכמה פעמים בהם היא הבינה אותי אחרת לגמרי ממה שהתכוונתי. (הודיתי לעצמי שאני מתעד את הפגישות).
תהום שתקה וצחקקה כשהסתכלתי עליה, אז התחלתי אני: ״עשינו את התרגיל פעם תשיעית ועשירית והיה בסדר, המגע של תהום נהיה יותר רך וחם, ובכלל באופן כללי אני רואה שתהום עושה הרבה מאמצים ומשתדלת, חלק מצליח יותר וחלק פחות. עדיין מאוד קשה לה לגמור. אני מעריך את זה שהיא מנסה, ועצוב לי בשבילה כשהיא מנסה משהו ולא הולך לה או כשהיא אבודה, ומצד שני אני גם משתתף בניסוי, אז הרגשות שלי גם מתערבלים במכונת הכביסה. יש הרבה סטרס סביב הסקס… יש סטרס כשאין סקס, יש סטרס כשיש סקס״.
המטפלת שאלה את תהום אם היא מסכימה עם האמירה על הסקס ואמרה: ״אתם יודעים מה אנחנו בדרך כלל עושים במצבים כאלו? אם שני בני הזוג מסכימים שיש הרבה סטרס סביב העניין, אני מאוד יכולה להבין את התיאור הזה כי בעצם הטיפול שלנו הוא במה שקורה בתוך המרחב המיני. מעבר לזה שזו סיבת הפנייה שלכם הטיפול ממוקד בתהליכים שמרכיבים את המרחב המיני. יש אמצעים בטיפול מיני שנועדו במצבים כאלו להקל קצת על הסטרס. אתם חושבים שאתם יכולים לנחש מה זה?״
השבתי: ״התרגיל שאנחנו עושות הוא תחת הכותרת הזו״.
״אבל מה יש בתרגיל הזה? מה ההנחיה?״
״ליצור אינטימיות לא מינית״.
״ההנחיה בתרגיל הזה היא שאין מין. אני הולכת אתכם בהדרגה, למרות שזה כבר לא כזה בהדרגה, אנחנו כבר הרבה זמן נפגשים, אבל שאלתי את עצמי גם בפעם הקודמת אם לא צריך לעשות משהו שאנחנו בדרך כלל עושים בטיפול מיני וזה להפסיק את המין הזוגי, כלומר סוגרים את המרחב המיני הזוגי״.
היתה שניה של שקט ואז שתינו פרצנו בצחוק.
אמרתי: ״שמעתי דלת מתכת כבדה עם מנעול אוויר נטרקת״ ותהום אמרה: ״אני דווקא חשבתי שנלך לכיוון הפוך, שנפתח לדברים חדשים וטובים…״
״רמת חרדה נורא גבוהה נמצאת במרחב המיני. כשאתם מצליחים שניכם להיכנס למרחב מיני אז זה תוך כדי ׳האם אני עושה נכון האם אני עושה לא נכון האם המגע טוב או לא טוב האם אני מצליחה לגמור׳… אני בטוחה שאם נפתח את זה חזרה לחלקכם לפחות לא תהיה בעיה להיכנס למרחב מיני. אני מסתכלת עליך ואני תוהה… אני לא פותחת את זה בשום פנים ואופן אבל אני תוהה, נראה לך שהיית יכולה עכשיו לקיים יחסי מין עם אנשים אחרים?״
״אני מרגישה שמאוד חסר לי פלירטוטים, אני הכי מתגעגעת לחיזורים ולפלירטוטים. פחות חסר לי הסקס עם מישהו אחר כמו החיזור, הפלירטוט, המגע…״
המטפלת נכנסה לתהום באמצע ואמרה: ״אין בעיה יש לזה המון מקום פה קודם כל לדבר על זה ולראות מה זה. מה זה מגע אם זה לא סקס?״
״המגע זה האמת משהו שבימים האחרונים הדהד לי, כמה אני צריכה את זה וכמה אני אוהבת את זה. כל היום וכל הזמן מבחינתי. מהרגע שהבנתי כמה הדבר הזה מהותי עבורי שמתי על זה יותר דגש ואני נוגעת לעיתים יותר קרובות״.
״ודן נוגע חזרה?״
״לפעמים כן ולפעמים לא״.
״ונעים לך כשאת נוגעת גם כשהוא לא נוגע? את יכולה נגיד סתם, הוא יושב, רואה טלוויזיה, את שמה ראש…״
״אני לא רואה טלוויזיה״ (בכלל אין לנו דבר כזה בבית).
״יש סיטואציה שדן סטטי ולא עובד? .. אז זה רק לפני שהוא נרדם או שניה לפני שהוא יוצא לאנשהו? כי אני זוכרת גם שזה לא בסדר לגעת בו כשהוא עובד כי זה מעצבן. אז מתי את נוגעת? איפה הזמן האינטימי/גופני לא מיני?״
השבנו שמלבד התרגיל אין כל כך.
המטפלת הקישה: ״זאת אומרת חסר לי פלירטוטים וחסר לי מגע. שני המרכיבים האלה לא מובילים בהכרח למרחב מיני. אני חושבת שאת יצרת לך כל החיים מרחב מיני בשביל לקבל את שני אלה, שכרגע מתברר לך כנחוץ לך, זה מרגיש הישרדותי, זה חיים, זה מהותי לי לקיום. הפלירטוטים, שתיכף ננסה להבין מה זה בדיוק, ומגע, שאמרת לאו דווקא מגע מיני. פשוט את שני אלה אפשר לקבל במרחב מיני בצורה מרוכזת, עם עוד כמה דברים. אז עכשיו כשאני מעלה פה את האפשרות של סגירת המרחב המיני שלכם נראה לך ששני אלה אפשריים?״
תהום חשבה הרבה וענתה: ״אני לא יודעת, כאילו, אני לא מבינה מה המטרה לסגור את המרחב המיני. גם עם עניין הסטרס. אני חושבת שאם יש תדירות מסויימת אז הסטרס מתפוגג. ועוד יותר אני חושבת- אז מה במקום? אי אפשר לקחת בלי לתת משהו במקום״.
״אני מסכימה איתך לגמרי, את צודקת במיליון אחוז. פשוט כשאת מדברת על במקום את מתכוונת ׳אם לא מין עם דן אז מין עם מישהו אחר׳. מתעוררות בך שאלות נורא נורא נורא נכונות. סגירת המרחב המיני לא קורה בצורה כל כך לא אחראית. בטוח שאם נסגור את המרחב המיני ביניכם זה יהיה מלווה באלטרנטיבות שמבחינה נפשית יש להן פוטנציאל לספק את הצורך שהמרחב המיני מספק. בודאות אני בטוחה שזה לא יהיה באותה עוצמה ובאותה צורה.
כמו שנגיד אני רעב כל הזמן, עד עכשיו אכלתי סטייק כל פעם שאני רעב וזה מה שהשביע אותי, ועכשיו יש לי בדיקות דם שאוסרות עלי לאכול סטייק. אז אנחנו מספקים אלטרנטיבות שמשביעות, אבל לא באותה רמה כמו הסטייק. זה ברור שהגוף והמוח שלנו יצטרכו לעבור איזו אדפטציה לערוצים חלופיים של סיפוק צרכים. הצרכים יסופקו, לא באותה מידה כמו הסטייק, וגם לא באותו נזק כמו הסטייק.
אני כרגע לא מחליטה, אני שמה את זה במרחב וכולנו נדון בזה, אני מאוד רוצה לשמוע את הרגש שעולה, את המחשבה, את הכעס, את הפחד״.
תהום אמרה שזה מרגיש לה כמו לשים אותנו בסיר לחץ. המטפלת שאלה מה ההבדל בין זה לבין השגרה שלנו, שגם בה אנחנו לא עושות הרבה סקס.
״אני צריכה להבין למה אני עושה החלטה כזאתי. לא נראה לי הגיוני לעשות דבר כזה, לחסום את הסקס בינינו. דבר ראשון אני אוהבת לעשות את זה, אני נהנית מזה. זה גם מוזר, אנחנו באים לטפל בסקס, אז להוציא את הסקס? אני מרגישה עכשיו קצת כמו לביאה שמגינה על האוכל שלה. כאילו את אומרת לי ׳תתני עוד עוד ועוד ולא תקבלי כלום׳. ויתרתי על מחזרים, ויתרתי על ויברטורים, מה עוד? … ראיתי את המטרה בלסגור את הקשר כי זה הציף דברים ביני לבין דן וגרם להם להיות יותר מדוברים, זה שם לי בתודעה את העניין של הפלירטוטים והמגע שככה אולי לא הייתי מודעת כמה הוא חסר לי וכמה אני אוהבת אותו״.
המטפלת פנתה אלי ושאלה מה אני אומר על זה.
נאנחתי עמוקות ואמרתי: ״אני לא מרגיש טוב עם זה. אני יכול להבין את קו המחשבה אבל אני לא יודע, כמו גם עם דברים אחרים שאנחנו עושות פה, אם זה יביא לתוצאות הרצויות״.
״מה הרגש שזה מעורר?״
״דיכאון״.
״כי זה קונקרטית ביום יום גוזל משהו?״
״זה גוזל את כבשת הרש של המעט שיש״.
״זה נשמע ששניכם מרגישים שעצם הדיבור על סגירת המרחב המיני לוקח מכם משו שאם הייתי שואלת בדרך אחרת, כמה פעמים בשבועיים האחרונים הייתם במרחב הזה… כי אם אנחנו מדברים על משהו שהוא כמו אוויר לנשימה והישרדותי ליום יום… זה נשמע שאתם חיים בלי זה״.
הסגברתי: ״היום ה19 לחודש, עשינו סקס באחד בחודש ובשבע עשרה בחודש, (זה לא קשה לזכור את התאריכים כי אחד היה ביומולדת שלי והשני היה שלשום) זה פעמיים בעשרים יום, בממוצע אחת לעשרה ימים. זה לא מספיק, זה לא כמה שהייתי רוצה, אבל אם גם *זה* לא היה….״
״אז מה היה? בואו ננסה לדמיין, ושוב אני מזכירה שזה לא נסגר בלי אלטרנטיבה. כמו מי שמגיע לתזונאית ולוקחים לו את הסטייק, נותנים לו הרבה אפשרויות״.
״כן, חסה, ברוקולי וקינואה. אני לא בטוח שהאפשרויות ימצאו חן בעינינו״.
״בעינינו או בעיניי?״
״בעינינו אבל לא איכפת לי לדבר רק על עצמי. אני לא יודע מהן. אם תגידי לי מהן אוכל להיות יותר ספציפי.״
״כשאתה נעול בחגורת צניעות סך הכל קורית אותה פעולה הרבה פעמים״.
״לא נכון, ממש לא, להיפך. כשאני נעול אז *כל הזמן* בעצם יש התרחשות מינית רומנטית בדסמית״.
״הבנתי. וזה קורה? כי פעם אחרונה שהיית נעול אמרת שלא היה על זה שום דיבור והיית צריך להזכיר לתהום שאתה נעול כבר הרבה זמן….״
״לא, את מדברת על פעם אחרת ולא על הפעם האחרונה. וזה שיש בעיות במיניות שלנו זה לא חדשות״.
״את יכולה להגיד לי איזה רגש זה מעורר בך?״
״זה מעצבן אותי. זה משהו שאני לא רוצה לעשות. לא רוצה לסגור את המרחב הזה. אני מוכנה לטפל בהמון דרכים ולעשות המון דברים, אבל כאן זה נראה לי.. לא יודעת, לא מוכנה לוותר על זה. אני מאוד אוהבת, מאוד נהנית מהסקס עם דן ואני לא רוצה לוותר עליו בעד שום דבר בעולם״.
״ואתה מה רוצה להגיד על זה?״
״שגם בהשוואה לדיאטנית, היא הציעה לי את האלטרנטיבות המומלצות בלי לאסור עלי שומדבר. יכולתי לבחור את המינון והקצב בו אני מאמץ את ההמלצות שלה. לא הייתי הולך לתזונאית שאומרת לי **אסור**, הייתי רואה בזה משהו שנוגד את הרוח שלי וגם לא חכם״.
״איזה רגש זה מעורר?״
״עצבות גדולה. Deflation. Hopelessness״.
״את תהום זה מעצבן. אתה לא פוגש משהו מתחום העצבים?, התרגזות, כעס?״
״אני חושב שאני כל כך מלא בהתרגזות וכעס גם ככה, כל כך מעט דברים באים לי טוב, שזה סוג של הבייסליין שלי״.
״ועצב לא? הרבה פעמים בזמן האחרון כשאני שואלת אתה עצוב. אני לא שמעתי אותך הרבה אומר ׳אני כועס, זה מרגיז אותי, זה מקומם אותי׳״.
המטפלת המשיכה לשאול על זה ולנסות לקדם את הטענה שאני לא מבטא כעס והזכרתי שרק לפני כמה שבועות הגעתי זועם ודיברנו על מה שהמטפלת כינתה ״הזעם הרצחני״ שלי. רגע ספק מטריד ספק משעשע נרשם כשהמטפלת שאלה את תהום באיזו מידה היא הגורמת לכעס שלי ותהום ענתה 60%. הסגברתי שזה הרבה יותר נמוך, בכל מקרה זה לא יכול להיות יותר מחצי, היא לא כל עולמי, *אני* כל עולמי, והייתי עצבני עוד לפני שהכרתי אותה.
בשליש האחרון של הפגישה דיברנו על הסקס שהיה לפני יומיים. בשבת תהום אמרה שהיא רוצה לעשות משהו בצהריים, לא אמרתי כן ולא אמרתי לא, כן עשיתי את עצמי זמין בצהריים אך תהום הלכה לישון. בשני (יום שמחת תורה) היא קמה נחושה לעשות סקס ואכן היה סשן בצהריים. המטפלת שאלה מה עשה את ההבדל.
״רציתי לקבל ממנה אמירה יותר ברורה. אני צריך שתהום תהיה יותר אקטיבית ומנהלת את הסיטואציה ולוקחת אחריות על הרצונות שלה״.
״אז אולי נסגור את המרחב המיני ואז תהום תהיה אחראית ושולטת ומנהלת סיטואציות אחרות בחיים. אם אתה צריך אותה מנהלת, אחראית, מוציאה לפועל דברים, היא יכולה לעשות את זה בדייטים, בבישולים…״
״היא עושה את זה בדברים אחרים. בסקס זה המקום שזה חסר בו״.
״בשני הייתי עם תחושה של ווינרית, כמו שלפעמים אני הולכת לעבודה. אני עכשיו מתחרעת על הדברים ומתקתקת, יהיה לי שולחן ריק עד שאלך הביתה״.
״ההבדל בשבילי היה שביום שבת האמירה שלה הרגישה שהיא באה ממקום שתהום חושבת שהיא צריכה לעשות משהו אבל לא בטוחה בו וביום שני זה היה אותנטי. היא לא היתה צריכה להגיד כלום וזה היה אפקטיבי, אנחנו מריחות זו את זו. ביום שני יכולתי להאמין לזה״.
״את מזהה את זה? אולי אין לך את זה במילים, אבל זה משהו שאת יכולה לזהות כדי שבפעם הבאה תלחצי על אותו כפתור?״
״הלוואי שזה היה כל כך פשוט. כאילו, אני באמת חושבת על זה שפשוט קמתי בבוקר והחלטתי שעושים סקס, עם כמה שזה נשמע פשוט ושטחי אולי״.
המטפלת הרימה את הקול ונשמעה קצת אבודה בסבך: ״אני תוהה איך שניכם נכנסים למרחב מיני. כי יש את תהום שהחליטה ועשתה, אבל יש אותך שהאמנת להחלטה שלה. אני לא יכולה להיות בטוחה לפעם הבאה, וגם תהום אומרת, אני לא יודעת איך אני אתפרש אותה אותנטית בעיניי דן. איך אני אתפרש אותה לא מאפשרת שזה יהיה אחרת. מתי *אתה* נכנס למרחב מיני שהוא בלי קשר לתהום?? הרי לא יכול להיות שאתה נכנס למרחב מיני רק לפי הפרשנות שלך את תהום! אם אתה נכנס למרחב מיני רק לפי הפרשנות שלך את ההתנהגות של אשתך אנחנו בחד צדדיות מוחלטת״.
״אני לא חושבת שזה כל כך קורה שאני יודעת שדן נורא חרמן אז בא לי להזדיין איתו. הוא כאילו *תמיד* חרמן, אבל זה משהו שאני מכירה יותר מגברים אחרים ופחות מדן, שיש גם את החרמנות שלי וגם את החרמנות שלו״.
״כלומר דן נכנס למרחב מיני תמיד רק כשאת רוצה או כשאת תתנהגי בצורה שתתפרש אצל דן כמספיק ניהולית, לא מתיילדת, לא מהוססת, מספיק אותנטית. אני תוהה מתי אתה מחליט ׳אני רוצה מין! ואני הולך לעשות מין עם אשתי!׳ ״.
״זה לא כזה פשוט בשבילי. זה לא יכול להיות ככה. אם המין שהייתי רוצה לעשות הוא מין ונילי אז הייתי יכול להגיד לה ׳בואי למיטה אני רוצה לזיין אותך׳. אני לא יכול להגיד לתהום ׳בואי למיטה וקחי פיקוד׳ כי זה לא עובד ככה. כשהעניינים במצב חם, תקין ובריא, אני כן יכול לשלוח ידיים, לדבר על פנטזיות…״.
המטפלת קטעה אותי כהרגלה: ״אז זה לא עניין של נשלט, זה עניין של חם, נעים ובריא״.
״זה גם וגם״.
״חם נעים ובריא במילים שלי זה אינטימיות הדדית. זה איזשהו מרחב שאנחנו נעים בו בלי זעם עצור ומשהו שלא מדובר״.
המטפלת ניסתה לסכם שיש לנו נוסחה שרק תהום יוזמת ומחליטה והזכרתי שרק לפני שבועיים ניסיתי ליזום יישום של הדברים עליהם דיברנו בטיפול בהקשר של ״להגדיר״.
״אם אני יוזם פחות ופחות זה בגלל האכזבות החוזרות והנשנות.״
״לכן אני מציעה לסגור את המרחב הזה, על מנת שלא יקרו אכזבות חוזרות ונשנות״.
״אין לי שום בעיה ליזום ולהחליט. אני לא עושה את זה כי אם אסחוב את תהום לדברים שהיא לא יכולה או לא בשלה לעשות, בסוף אני אפגע מזה. אם נתתי לה להוביל סיטואציה שהיא לא באמת יכולה להוביל, אז אני נפגע מזה״.
״גם מינית?״
״*במיוחד* מינית״.
״את מבינה למה הוא מתכוון?״
״כן״.
״אוקיי אם את מבינה אז זה מספיק כי לי פשוט כרגע אין אפשרות להיכנס לזה עד השבוע הבא. בואי תנסי לבדוק בינך לבין דן אם ההפעלה היותר דומיננטית של כניסה למרחב מיני זוגי היא על שניכם״.
האמת שבזמן הכתיבה והתמלול של הפגישה התחזקה אצלי התחושה שהמטפלת הגיעה עם איזשהו קונספט ״מהבית״ ואנחנו התעקשנו לבלבל אותה עם העובדות.
הפעם באמת מעניין אותי לקרוא בתגובות מה אתן.ם חושבות.ים.
