המטפלת התפלאה לראות אותי בג׳ינס ובחולצה מונוכרומטית. השבתי: ״גם שחור לבן ותכלת הם צבעים, להיות צבעוני זה לא רק בצורה אחת״ ותיארתי את ההשתלשלות שהובילה אותי לרכישת הג׳ינס בדרך לפגישה:
הטלפון המפתיע מדינוזאורית בכירה עם הזמנה נרגשת ועיקשת להגיע למסיבת הפרידה מעמוס, ההודעה הנוספת באותה רוח שנתקבלה מגורמים בדרג הגבוה ביותר, הלבטים, הזיהוי של ניצוץ של רצון בתוכי, הגיחה לנוקס בצהריים בין הקלטות, השלמת הלוק בדיזנגוף סנטר לפנות ערב בדרך לפגישה עם המטפלת ורכישת הג׳ינסים שהתלוותה כדי להעשיר את המלתחה שלי בעוד אופציות חוץ מטרנינג.
עברנו לדבר על דברים שאנחנו יכולות לעשות ביחד מחוץ לבית חוץ מטיולים וצלילה ועל החשיבות בחיי חברה. המטפלת הסבירה: ״תשוקה בחיים לא יכולה להיות מוזנת רק אחד מהשני. אנחנו צריכים עוד מקורות של השראה, של ליבידו. אתם נורא מוזנים אחד מהשני, ומספיק שאחד לא מזין את השני בצורה מספקת, מדוייקת או מותאמת לצרכים של בן הזוג באותו הרגע, ואז יש לנו קרקע מכינה לטראומה ינקותית שתבוא לשם וצריך לעשות עבודה נורא נורא קשה כדי להילחם בה שהיא לא תשתחזר. צריך שיהיו עוד מקורות ויסות מסוימים. אנחנו צריכים מידה מסוימת של מבטים מבחוץ״.
תהום סיפרה: ״אני מרגישה את זה מאוד שאינטראקציה עם אחרים, אפילו סתם כאילו… עכשיו בעבודה החדשה יש הרבה אנשים חדשים שאני מכירה, ויש שם המון אנשים כל הזמן, מדריכים, מרצים, וכל פעם שיוצא לי לדבר עם מישהו כזה אני מרגישה שזה מזין את העולם שלי״.
המטפלת ראתה עליי שאני מאבד סבלנות ברדודים ושאלה: ״יש לך הבעת פנים שאומרת לי משהו…מה?״
סיפרתי שתהום אמנם מאוד מרוצה בעבודתה החדשה אבל שלשום חזרה בוכייה הביתה, אספתי אותה בחיבוק כן ושאלתי מה קרה והיא ענתה שהיא פשוט עצובה.
תהום הסבירה: ״בדרך הביתה שמעתי קצת שירים עצובים ובכיתי כי פשוט לא יכולתי להחזיק את זה יותר. היה סופ״ש די סתמי בעיניי, כאילו נחנו וזה אבל לא היה סקס בכלל. רציתי שיהיה סקס וגם אמרתי את זה לדן ביום חמישי, שאני רוצה שנעשה סקס למחרת אבל כאילו זה…״
״דן אמר לא?״
״הוא לא אמר לא. אבל כאילו הרגשתי שברגע שאמרתי את זה כאילו כיביתי משהו״.
הזכרתי בשקט ובעדינות שדיברנו על זה לא פעם בפגישות, שלהגיד: ״אני רוצה..״ זו לא דרך טובה לפעול בנושא הזה, בטח לא כשזה נאמר בלי הקשר בסוף יום כששתינו מפוהקות ומרוחקות.
כאן התחיל סיקוונס ארוך מאוד בו המטפלת תחקרה את תהום ולא מאוד בעדינות. היא ניסתה לקבל ממנה תשובות, מה היא ציפתה שיקרה אחרי שהכריזה על רצונה בצורה הזו. אמרה לה לתאר תסריט כמו של סרט, איך הדברים היו אמורים להתנהל מהנקודה ההיא בפנטזיה שלה. תהום די התקשתה לביים את הסצנה הדמיונית ומה תפקידן של השחקניות.
תהום השוותה בין הסופ״ש האחרון לזה שקדם לו שכן היה בו סקס, ועלה שאז יצרתי מרחב מעברי על ידי זה שהזמנתי אותה לסרט בקולנוע לב בשישי בצהריים ולאחר מכן יזמתי ׳מסיבה׳. ״יש איזו אגדה שכאילו אני לא יוזם סקס אבל כמעט כל הסקס שיש זה אני יוזם. הגענו לטיפול אחרי שנים ארוכות שאני כל הזמן יוזם ומנסה מכל הכיוונים״.
המטפלת העלתה את האינטנסיביות: ״את מבינה את זה?? אני רגע רוצה שתתעכבי על איזושהי נקודה כי את עדיין לא מבינה מה קורה! מה עקום במה שתיארת עכשיו? אני אף פעם לא מצליחה להבין איפה זה נופל לכם, ואני חושבת שגם את לא מצליחה להבין. אני חושבת שאת רוצה את זה, אבל מרוב שאת בחרדה פנימית, את אומרת את זה מאוד מצומצם. אני חושבת שאת נורא מפחדת מההשלכות של המשפט הזה. הפחד שלך, נראה לי, שאת תזרקי את המשפט הזה לאוויר ושומדבר לא יקרה, וזה מה שקורה *המון*. את נורא רוצה, את נורא מחכה, את נורא צמאה לזה, אבל מי שאמור להפעיל את המרחב הזה זה דן. את רוצה שדן יעשה.
למה ההתקררות קרתה? איפשהו קורה לך משהו רגשי, את מפספסת. אני צריכה שתזהי חוליה בשרשרת. כשאת אומרת: ״אני רוצה ׳צימר׳״ יש לך בדמיון משהו שדן הולך לעשות. אם את רואה שדן לא עושה משהו, או יושב עם הבעת פנים לא פתיינית, זה גורם לך לחרדה שהוא לא רוצה אותך ואז יש התרחקות והמרחב הזה מתקרר״.
הסכמתי והוספתי: ״זה דבר אחד אבל יכול להיות גם להיפך. שהיא יודעת שאני רוצה ושקבענו ואני מחכה וגם אז היא יכולה להתקרר מאיזושהי חרדה…״
״שמצפים ממני״. תהום השלימה את המשפט.
המטפלת הקשתה: ״שדן מצפה ממך לאיזושהי התנהגות, ורק הציפיה מעוררת בך חרדה. עכשיו, גם אם לצורך העניין יש לנו איזה בחור שאמרת לו ׳בוא נהיה בקשר, בוא נקבע משהו׳, גם הוא מצפה הרי! הוא שם עושה את הכל לבד ואת רק מסכימה? את רק מביעה עניין אם אני מבינה נכון. הם אלו שמפלרטטים, מכניסים אותך למיטה, את נותנת רק את האוקיי והם עושים את הכל, נכון? זה לא מרגיש לך ככה? המרחב המיני משמעותי לך נורא, אני רק מדמיינת את עוצמת המצוקה שאת נמצאת בה שזה כל כך משמעותי לך אבל זה לא נגיש לך. עובר עליך משהו נפשית ואת לא מצליחה להבין מה זה, למה זה חסום״.
דיברתי בטון רגוע ועדין: ״מהצד שלי זה מרגיש שאני מאוד אוהב לעשות עם תהום סקס ואני אשמח לעשות איתה סקס כמה שהיא רק תרצה. כל פעם שאני מפשיר, תיארתי את זה כבר המון פעמים פה, כשהלבה יוצאת, אם אין המשכיות הלבה הופכת להיות בזלת קשה. זה מתקרר ומתקשה ונהיה שחור וקשה. זה לא שאי אפשר להמיס את זה אבל נדרשת תקשורת כנה, אולי מגע נעים… הנרטיב הבדסמי, זה לא סתם שעשינו פה איזושהי פעולה. זה תהליך שהוא חינוכי, התמסרותי, התקשרותי, סיפורי. זה משהו שאמור להמשיך. נגיד בסשן האחרון היא דיברה על כמה שהיא רוצה שאהיה נעול בחגורת צניעות. היא אמרה שלמחרת היא תנעל אותי, גרמה לי לחזור שוב ושוב על המשפט ׳אני צריך להיות נעול וללקק שפיך של גברים אחרים׳ אבל בסוף שומדבר מזה לא קרה״.
תהום ניסתה להתגונן ולהגיד שקרה משהו בשבת שבגללו לא נעלה אותי אבל לא הצליחה להיזכר מה זה היה.
המטפלת תחקרה: ״ואת אמרת: ׳אני יודעת שדיברתי על זה שאנעל אותך אבל קרה א׳ ב׳ ג׳ ובגלל זה עכשיו אני לא פנויה, לא מסוגלת, לא יכולה׳… היתה התייחסות לזה? יום אחרי זה היתה התייחסות לזה? אני אגיד לך מה אמרת, וסליחה שאני קשה איתך. אמרת ׳אני מבטיחה שאני אשחק איתך. אני מבטיחה שאני אשב איתך ואקרא לך את הסיפור. ואני אראה איתך סרט. ואנחנו נלך ביחד לשחק כדורגל ואנחנו נרכב על אופניים ואנחנו נכין יחד עוגה ואני מבטיחה לך שנעשה את כל זה בשבת׳. והגיעה שבת ואין אופניים ואין סרט ואין משחק ואין התייחסות. אין מילים כמו ׳סליחה חמוד אני יודע שהבטחתי אבל אין לי זמן לא לזה, לא לזה, לא לזה ולא לזה. אבל ביום ראשון אני מבטיחה שאנחנו נעשה׳. לזה הוא קורא המשכיות. לזה אני קוראת נרטיב. לזה אני קוראת אינטימיות מתמשכת.
עכשיו תמלאי את זה בתוכן לא ינקותי אלא בדסמי, אני באמת חושבת שקורה לך משהו. נופל לך. את זכרת שהבטחת? מה היו מבטיחים לך כשהיית ילדה ולא מקיימים? (׳הרבה דברים׳ תהום ענתה) זה נופל לך, זה נשמט לך במקומות האלה. זה נופל לך מהתודעה, זה נשמט לך מהלב. את לא מחזיקה את זה. את נמנעת בעצם. פעולת הימנעות זו החרדה. החרדה נמצאת בבסיס. את נמנעת מלנעול כי נעילה זה כבר מכניס אתכם למרחב מיני כי את אמורה לשמר, את אמורה לעשות עם זה משהו, לבדוק, לשחרר, להתעסק בזה, להחזיק את זה בנפש. את אמורה להית מחוברת לזה, את לא יכולה לנעול ולשכוח״.
הוספתי בחיוך קטן: ״גם זה היה כבר, ומה שרציתי להגיד זה שגם אני לא ׳שה שכולו תכלת׳, כי בגלל שהיו פעמים ש… גם אני בודק ורוצה לדעת שזה בטוח עבורי להתמסר״.
תהום התפרצה: ״זהו, עכשיו כשאני חושבת על זה שהיו כמה פעמים שדיברתי על זה ואתה אומר לי כזה ׳אני רוצה לראות שאת רצינית בזה וזה׳…״
המטפלת עיקמה פרצוף: ״איזה משפט זה? הורי! איזה מין נשלט אתה אם אתה בפונקציה הורית?״
״נשלט למוד סבל״ השבתי בחיוך.
המטפלת עברה לסכם: ״בגלל שאנחנו צריכים לעצור, אני רוצה.. את נורא נורא אבודה, ודן עוד פעם מרגיש מוזנח ונשמט, ואני ממש רוצה להגיד לך, אני חושבת שאם את תדברי את הרגשות שלך, אני נורא רוצה אותנו, אני נורא רוצה סקס איתך, אבל אני מפחדת ש… יש לי פחד פנימי, אני לא יודעת מה לעשות ואיך, כי אתה מרוחק וההבעות פנים שלך… אני לא יודעת, אני מפחדת שלא תרצה. אני קודם כל רוצה אותך מדברת על הרגשות שלך. כשאת אומרת רגש דן שם״.
