הפגישה התנהלה על מי מנוחות ללא דרמה, והמשכנו לדבר על הקושי של תהום להביע רגשות, או להיות נוכחת ללא פעילות משימתית.
הייתי חולה מאוד בתחילת השבוע והחום שלי נסק ל38.2 מאוד לא אופייני (ברגיל אני 35.5) מה שהוביל ללקיחת אנטיביוטיקה, כנראה לראשונה מאז הקדנציה השניה של קלינטון. תהום הלכה לבית המרקחת להביא תרופות, הכינה מרק עוף פעמיים, והרבתה להתעניין בשלומי כשהייתה בעבודה, אך הייתי צריך לבקש ממנה במפורש להניח רגע לסידור הסירים בארון או שטיפת הכלים, להניח את ידה על המצח שלי ולהיות איתי קצת.
תיארתי שיחה עם תהום שלשום בה הזכרתי לה שהיא קיבלה שיעורי בית לדבר יותר את הרגשות שלה ושזה לא קרה. ״מצד אחד זה מעציב ומדאיג אותי, מצד שני אני אומר שאי אפשר לבקש מגמל לרקוד טנגו או לנגן באקורדיון, ואם כן מבקשים אז אי אפשר לצפות שזה יקרה מהר ובקלות… אז על המרחב הזה אני נע״.
תהום הודתה שברבות מהנקודות הללו היא מרגישה גמלונית ושהיתה רוצה שיזרמו לה יותר בטבעיות: ״אני רוצה להיות מדוייקת ואני יכולה נורא בקלות לא להיות מדוייקת ולעשות מגע לא נעים או סיטואציה לא נעימה ולפעמים אני חושבת שעדיף שלא אעשה בכלל״.
הגבתי שבאמת לפעמים יוצא לה עקום, אבל אם היא נמנעת אז זה משפריץ לה מהצדדים, וסיפרתי שהיו חמש סיטואציות בשבוע שלפני הפגישה הקודמת שתהום יצאה עליי או נגעה בי בצורה שממש גרמה לי להתכווץ. זה היה בלי שום כוונה רעה מצדה, אבל זה גירד אותי לא טוב והוריד לי ממנה.
המטפלת איבחנה שההד הנפשי שהמצבים האלה יצרו אצלי מעיד שהם שיחזרו לי חוויות ינקותיות בהן לא היו מדוייקים איתי וקיבלתי מגע לא מותאם וחודרני, ושאצל תהום נשמע שאין בכלל רישומים נפשיים של מגע מהילדות ולפיכך אין לה יכולת לשלוף מגע מדוייק, למרות שהיא נורא רוצה.
תהום התוודתה שהיא מאוד דאגה כשהיה לי חום, ושהיא הרגישה חסרת אונים ולא ידעה מה לעשות ואיך להגיב.
המטפלת הסבירה: ״נרשמו לך יותר מדי תגובות של מגע לא מדוייק בדן, וזה מרחיק אותו, הוא עוזב אותך קצת, יורד לו ממך, הוא מתכווץ. זו חוויה גופנית נורא קשה כשהאהוב שלך מתכווץ בגלל שלא נעים לו איך שנגעת בו. שימו לב לפער שאתם מתארים בין אינטראקציות אינטימיות-רגשיות של מגע לבין אינטראקציות רגשיות. יש כל כך הרבה מגע שלא מכווץ אותו, שאני לפעמים מתכווצת מלהקשיב לזה. את יכולה לזיין אותו בתחת חצי שעה והוא לא יתכווץ״. (״איך את מדברת? יש פה ילדים חולים!״ גערתי בצחוק).
״את יודעת לתפקד נהדר עם ילדים ועם כלבים, אבל בסיטואציה הזוגית, האינטימית, המשמעותית מאוד, שם את הופכת להיות הילדה, ואתה הופך להיות הילד, ולכן זה קורה לכם לא מותאם ועקום, כי מי שגידל אתכם עשה את זה עקום ולא מותאם. זה לא יקרה לך כלפי ילדים אחרים כי את פוגשת אותם ממקום של תהום הבוגרת, היודעת, המבינה. את לא פוגשת את דן מהמקום הזה, ואת לא פוגשת את עצמך מול דן מהמקום הזה. אני מבקשת שלא ניכנע לשחזור. שאנחנו נבין את השחזור אבל ניתן לו פייט״.
חזרנו לדבר על החרדה ותחושת חוסר האונים שאחזה בתהום כשהיה לי חום: ״אני מרגישה אותך נורא חרדה ואני לא יודעת ממה. לדעתי הרגשת שאת לבד לא יכולה, לא מסוגלת. כאילו נכנסת לאיזו פינה… למרות שאני בטוחה שאם אתן לך עכשיו ילד חולה את תדעי לטפל בו״.
תהום ענתה: ״אני לא יודעת למה זה מרגיש לי כל כך עקום. כאילו, איפשהו הייתי צריכה הנחיה ממנו״.
״אני מרגישה שאני רוצה לחבר אותך לאיזשהו מקום הורי בתוכך. מקום הורי כלפי דן ברגעים שהוא זקוק. אני לא צריכה לחבר את דן למקום הזה כי הוא יודע מצויין לעשות את התפקיד הזה. הוא גם עושה את זה בצורה נורא טבעית״.
״כאילו כשעוברת אליי הסמכות הזו אז אני יודעת לעשות אותה טוב, היא לא תמיד עוברת אלי. בינינו אני חושבת שהיא כמעט אף פעם לא עוברת אליי. אולי אני משאירה לו את המקום ההורי כי אני יודעת שהוא יעשה את הדבר הנכון. אני לא בטוחה שאני עושה את הדבר הנכון ואז אני צריכה אישורים מהסביבה ומדן, אם עשיתי בסדר או לא״.
״זה קשור לזה שהחלטת לא להיות אמא?״
״לא יודעת, לא יודעת להגיד. אני חושבת שיש הרבה סיבות שהחלטתי לא להיות אמא. יכול להיות שאחת מהן היא שבאיזשהו מקום אני לא סומכת על עצמי לגמרי כאמא״.
״המקום הזה אבל יוצא מול דן, שאת לא סומכת על עצמך. אני רואה איך את יכולה להיות אחראית במקומות אחרים, אבל לא במקומות אינטימיים״.
״אני חושבת גם שכל ההורות שבי היא בעיקר נרכשה מדן, כי ראיתי אותו אבא ואיך הוא מתנהג והכל, וזה היה מודל לחיקוי עבורי הרבה יותר טוב מאשר ההורים שלי״.
״רק שאת דן פגשת כבר בגיל שהרישומים הנפשיים נסגרו. ואת אומרת ׳אני לא חושבת שכהורה יש לי מה לתת׳. את מרגישה נורא חסרת אונים במצבים שאת צריכה להיות ההורה. או, סלאש, השולטת. יש הבדל בין להיות סדיסטית או מתעללת או אכזרית לבין להיות שולטת. שולטת זה להיות הורה פיקודי, סמכותני. זה לדאוג, לוודא, לעשות אפטרקייר. אני כל פעם מרגישה כשאתם מדברים על מין שתפקיד השולטת הוא לא שלך. מרכיבים ממנו שלך, אבל לא החלק ההורי״.
״לי זה מתחבר לעניין של ההתמדה, שאני לא מצליחה להתמיד כמו שהייתי רוצה״.
״של הרצף. כי הורה לא יכול להפיל את הלהיות הורה. ולך אני חושבת, שלא באשמתך, אין לך רישום של תפקוד הורי. לכן את לא מצליחה להתחבר כשדן צריך אותך מהמקום הזה״.
לסיום קיבלנו תרגיל בשם ״אימגו מגע״ בו כל אחת מאיתנו תראה לשניה איך היא רוצה שתיגע בה (לא באיברי המין) והשניה תשתדל לחזור במדוייק על המגע ללא פרשנות נוספת משלה. ״אנחנו לומדים מגע ככה. מגע שהוא מותאם לי כמגע אינטימי רך, גופני, לא מיני/מחרמן/מעורר. ידיים, ראש, פנים, רגליים, והסיפור הוא שאני לא צריך לחשוב, אני צריך לחזור על המגע שבן הזוג הראה לי״.
