אמש צפיתי במשחק בחברת האוראנגוטנגים בפאב למטה, (כולל קללות עסיסיות, זעקות שבר, והנפות אגרופים מתלהמות) והיה כיף לפרקים עד שהתקווה של מכבי לגביע החלה לגווע, יחד עם התקווה שלי שאולי אזכה לאחוז אישה בידי הרעבות. לאחר שבועות ארוכים במדבר הצחיח, אפילו הקוצים והדרדרים בצידי הדרכים נראים לי כפרחים מרהיבים, ואני לא מבין איך זה שיש כל כך הרבה בחורות יפות ומדליקות בעולם ואף אחת מהן לא במיטתי, או בזרועותיי ההולכות ומתחסנות משכיבות שמיכה (אני מתאמן) לכל הפחות. אני כבר לא זוכר מה טעמו של כוס.
וצסק"א האלה... לא מספיק כל השנים של הקומוניזם, אסירי ציון, המלחמה הקרה, סטאלין, משבר הטילים בקובה, וכל הזונות והפושעים שהם שלחו לכאן כדי שימכרו חזיר על אדמת הקודש, עכשיו גם את הגביע לקחו לנו, ועוד סמוך ליום העצמאות. אני מציע שבמסיבה הקרובה יהיה נשלט במדי מכבי, ושולטת לבושה במדי צסק"א שתזיין אותו בתחת.
ונראה שסביבי כולם מזדיינים בלי הכרה, אפילו נגן הקלרינט שהיה אצלי אתמול בבוקר סיפר לי על אורגיה פרועה שהשתתף בה בלילה הקודם. הבלוגים מלאים בתיאורי זימה וסיפורי אהבה, האביב מלבלב, אבל כאן היחיד שמתקתק הוא השעון, ו-וואלה, אני צריך לצאת לנהל חזרה בר"ג, ואז ללכת לצפות בחזרה של הצגת ילדים כדי לעשות לה את המוסיקה.
יום טוב לכולם, מזדיינים ומזדיינות יקרים, ותחנקו (:
לפני 16 שנים. 5 במאי 2008 בשעה 7:18
