מתחת לפרווה

שבת בבוקר, לבדי, עם הרוק הפסיכדלי של הגרייטפול דד.
קן הציפורים מוצף באור חמים.
הלב שלי מאיים להתפקע.
השחקן הראשי בסרט של החיים שלי לא בטוח שיוכל לסחוב את העוצמות הרגשיות שידרשו ממנו במסגרת התפקיד.
לפני שנה בדיוק...השגרה הלא מלהיבה, תחושת העדר המוצא, תחושת המוכרות והכליאה---דחפו אותי לסופר נובה עצבנית שריסקה הכל. רציתי לחיות. עכשיו אני חי. כל כך חי שאפשר למות.
מה שאין לי-כנראה שאני לא צריך עכשיו..אהבה, סקס, קירבה, התלהבות...
הייתי זחל, התלאות הפכו אותי לגולם. משו מתבשל בפנים. כנפי הרוקנרול הססגוניות של הפרפר הזה רוצות כבר להתפרש ולהתנועע.
"איפה החגיגות שהבטיחו לנו? איפה היין, היין החדש? גוסס על הגפן..." (מוריסון)
אני רוצה לחיות
אני רוצה לחיות
אני רוצה לחיות!