באחד הימים השבוע, אני לא זוכר באיזה כי זה הכל סבל מונוטוני מתמשך, הגבתי באיזה בלוג כאן עם ציטוט מהשיר החדש יחסית הזה שהיה קשור לתוכן הפוסט והוא אחד השירים הכי אהובים עליי בתקופה זו:
If you have an opinion
Maybe you should shove it
Or maybe you could scream it
Might be best to keep it
To yourself (to yourself)
To yourself (to yourself)
This is why I don't leave the house
You say the coast is clear
But you won't catch me out
Oh, why? This is why
מישי הגיבה לתגובה שלי וטענה שבעלת הבלוג מוחקת כל תגובה שאינה ליקוק תחת, הגבתי לה ברוח טובה שלדעתי התגובה שלי היא סוג של ליקוק תחת למתקדמות, ומשם התפתח סימפוזיון שלם של מריבה ורפש בין המגיבות השונות, ובכל פעם קיבלתי התראה שמישהי הגיבה לתגובה שלי, למרות שביטלתי התראות על תגובות חדשות לפוסט.
אחרי שעות ארוכות שההתראות האלה הפריעו לי בעבודה וכל פעם איכזבו אותי מחדש כשגיליתי שזו לא התראה על משהו נחמד שמישי כתבה *לי* או איזו הזמנה מרגשת למפגש מיני רומנטי מטלטל ומענג אך הרסני שיסב בסופו של דבר כאב ויסורים לי ולכל יתר המעורבות רציתי להגיב: ״מ.ש.ל.״ אבל במקום זאת בניגוד למנהגי פשוט מחקתי את התגובה המקורית שלי שהתחילה את כל שרשור הרפש, ובן רגע שבה השלווה הבודדה לאולפני.
