כבר שלושה ימים אני ישן הרבה ומתפקד, אבל לא ממש חי.
החג בא לי רע, כדרכם של חגים.
את הבדידות אני כבר לא סופר, היא דיירת קבע, אבל נדמה שהאנרגיה שהיא מביאה בדרך כלל יצאה לחופש.
הסופיסטיפרחה 'זרקה' אותי כי אני מוכר מדי, מעורבב מדי, ולא רוצה מדי. הפיינליסטית עוד טרם נתנה תשובה סופית, ואני מתחיל לתהות אם אני לא אמור להתעצבן, כי אם כן אז כן ואם לא אז לא, אבל למה למשוך את זה כך? בכלל נראה לי שבעוד שאני בדרך כלל מאוד עקבי ביחס שלי לבני אדם ולנשים, הן דווקא מתהפכות עלי ללא הרף, כמו חרבות. נהיית אווירה בירוקרטית, כמו בעת כתיבת חוזה שכירות או הסכם גירושין אצל עורך דין במשרדו המפואר.
אז אימצתי גישת "לא 'כפת לי", שבאמת מונעת מהדברים לחדור עמוק מדי. עולמי לא מטלטל, מגדל השן שלי עומד זקוף ויציב גם ברוח המזרחית החמה, ואני ישן בחדר הממוזג בראשו וחורק שיניים, ורק בחלומות עולים כל התכנים המודחקים בגוונים מפלצתיים, ורק כשאני שר משו מכל זה מוצא את דרכו החוצה.
לפני 17 שנים. יום שני, 9 ביוני 2008 בשעה 3:46