מתחת לפרווה

היי מטפלת יקרה ואהובה, 

מצטער להטריד אותך. 

נראה לי שפגישתנו האחרונה הופנמה אצלי בצורה מאוד לא בריאה, ברור לי שזו לא היתה כוונתך ושאיכפת לך מאיתנו מאוד. 

בחמישי בערב שתיתי ולקחתי 4 מ״ג xanax, 

בשישי שתיתי ולקחתי כדור שינה, 

בשבת שתיתי ולקחתי 4 מ״ג xanax, 

והיום אני שותה ומתכנן לקחת 4 מ״ג xanax.

הדבר היחיד שאני באמת רוצה זה לישון, אם אפשר לנצח אז עדיף.

איבדתי את המוטיבציה ללכת לחדר הכושר, 

איבדתי את המוטיבציה לעבוד, ליצור ולנגן, 

כמעט מיותר לציין שלא היתה אינטראקציה מינית או רומנטית בסופ״ש, 

ואני מרגיש שדוד ממעט התקווה שעוד היתה לי ושבעצם תכלית הפגישות היא לגרום לי להבין שאין שום תקווה בכלל, החיים הזוגיים ארוכי הטווח הם אפורים ומבאסים ביי דפינישן, שומדבר טוב לא יקרה אם לא אעמול עליו מא׳ עד ת׳ בצורה שתעקר אותו מכל ריגוש ועונג ושבאופן כללי מה שהיה הוא שיהיה אלא אם כן אחליט להיות מישהו אחר לגמרי, נורמלי ואפור כמו החזון שאת מתארת, ואז נשב בבתי קפה ונגסוס לאט לאט. 

מצטער שאין לי חדשות טובות יותר באמתחתי, 

בון וויאג׳, 

דן 

מצרף צילום מסך של שני הפוסטים האחרונים שכתבתי אתמול בבלוג שלי. 

את ממש לא חייבת לענות, בעיקר רציתי ליידע שזה המצב.