בשבוע שעבר לא היתה פגישה ובשבוע לפניו נפגשתי לבד עם המטפלת, וכך יצא שתהום לא פגשה את המטפלת שלושה שבועות. בתחילת הפגישה היא סיפרה שהיה לה מאוד כיף איתי באילת אבל כשחזרנו היא שוב הפילה את חלקה במרחב המיני.
המטפלת: ״ואת שמת לב שאת בלי חשק מיני או בלי עניין? ידעת להגיד לעצמך וואי אין לי חשק, לא בא לי… או אני כועסת, אני פגועה?״.
תהום: ״לפני כמה שבועות התחלתי להתכתב עם מישהו והיה נורא נחמד, התכתבנו בהודעות ודיברנו בטלפון פעמיים, ואז נסענו לאילת והוא הבין וידע והכל והתכתבנו גם משם. כשחזרתי המשכנו להתכתב, אבל אז ביום שלישי התחלתי להרגיש התרחקות מצדו וגם אני הייתי קצת עמוסה ובדיוק התחילה הסיטואציה עם דן שהמרחב המיני הושמט על ידי…״
המטפלת: ״מה זה *התחילה* הסיטואציה, היא התחילה עוד קודם… אין איזה קשר לבחור ולזה שהאנרגיה המינית שלך היתה *שם*?״
אני: ״אעזור קצת ברשותכן. ביום שישי עשינו ׳מסיבה׳. כשדיברנו קצת לפני שהתחלנו את הסשן שאלתי אותה אם היא התבאסה שהבחור נעלם לה ושלא היה לה דייט השבוע כפי שציפתה. רק אז היא ביטאה משהו מהרגשות. ידעתי שמשהו עבר עליה סביב זה אבל היא לא ממש ביטאה את זה. אחר כך התחלנו סקס והיא זיינה אותי בתחת אבל בצורה שהרגישה לי מהתחלה מאוד שונה. הייתי כזה face down והרגשתי שזה מאוד לא פרסונלי ואגרסיבי, הצורה שבה היא מזיינת אותי.
בשלב כלשהו היא שאלה ׳לעצור?׳ כי בכיתי הרבה כזה. השתתקתי לרגע ואמרתי ״לא״, והיא המשיכה באותה אינטנסיביות, ואז אמרתי: ׳אוקיי אבל יש הבדל בין לא לעצור לבין להמשיך full blown בכל הכח׳ והייתי גאה בעצמי שיכולתי גם לבטא את זה בקלילות בלי לצאת מהסיטואציה. בשלב כלשהו היא אמרה לי להתהפך ואז… (עצרתי לרגע ופניתי אל המטפלת שטמנה את לחייה בידייה עם פה פעור ומבט מוטרד) אל תראי כל כך מזועזעת… (תהום פרצה בצחוק)״.
המטפלת: ״אמרת ׳בכיתי׳.. כי אתה אומר שזה היה שונה, אבל אתה לא מאפיין. המילה ׳בכי׳ מאפיינת את זה״.
אני: ״ואז היא אמרה לי להתהפך והרגשתי שזה נהיה פרסונלי שוב והיא באמת נהייתה עדינה יותר באותו רגע. כשעשינו הפסקה אמרתי לה שלא סתם שאלתי אותה קודם לגבי האכזבה מהבחור, ושהרגשתי שזה משהו שדיבר שם. אני חושב שעבר עליה משהו שהיא לא לגמרי דיווחה לעצמה״.
תהום: ״זה ללא ספק נתן לי בוסט למיניות. דרייב מסויים נוסף. וזה הניע לי גם את אילת בחשק, הכפתור שלי היה על ON. אני חושבת שכשחזרנו מאילת ואז היה לי את העומס של הדברים של הבית, והעומס של העבודה לאפס דברים, וגם הוא קצת נעלם ואז גם הסיטואציה עם דן התחילה, אז ממש הרגשתי כאילו ברחו לי כל הציפורים״.
המטפלת: ״הסיטואציה עם דן התחילה, את מתארת אותה בפסיקים. היה לי עומס בעבודה, הבחור נעלם, הסיטואציה עם דן התחילה. אני אומרת שהיא התחילה עם קשר סיבתי למשהו. את מתארת את זה כאילו היא התחילה מעצמה. נפלה מהשמיים הסיטואציה עם דן״.
תהום דיברה על תחושות בדידות שהציפו אותה אחרי שחזרנו ואני הלכתי לעיסוקיי. היא המשיכה לדבר על המחזר שנעלם: ״בשלישי וברביעי הרגשתי התרחקות ממנו, ואז כתבתי לו, חשבתי לעצמי שאני לא פרייארית, ואמרתי לו: ׳צ׳מע, אני מרגישה איזושהי התרחקות וזה הכל בסדר, אם לא מתאים אז לא מתאים, אבל רק תגיד׳. והוא אמר: ׳לא, אני רוצה לפגוש אותך ואני שמח שאמרת את זה׳… ואז דיברנו עוד בערב, בלילה…״
המטפלת: ״זה משהו שאתם משתפים?״
אני: ״היא לא שיתפה״.
תהום: ״כי דן כבר כעס עליי באותו זמן״.
המטפלת: ״דן כבר היה זנוח עוד מלפני כמה ימים. הוא לא הבין מה קרה. לא היה לו שום מושג. את מבינה שהאנרגיה הנפשית שלך… יש לנו אנרגיה נפשית איקס. הפעמים היחידות שהיא מכפילה את עצמה זה, אם אנחנו פחות או יותר מווסתים בחיים שלנו, היא מכפילה את עצמה באיזה תנאים? רק כשנולד לנו עוד ילד. רק אמא יודעת להרגיש את אותה אהבה שוב כשנולד עוד ילד״.
אני: ״חשדתי שזה מה שאת הולכת להגיד. בטוח שזה נכון? זו לא אינדוקטרינציה? זה נשמע יפה מדי בשביל להיות נכון.״
המטפלת הסכימה שהרבה אמהות לא מצליחות מסיבות שונות. היא המשיכה לדבר על האנרגיה הנפשית והחלוקה שלה ואמרה שכשסגרה לנו את הקשר בתחילת הטיפול זה היה במטרה שנרגיש את האנרגיה שלנו לא מתפזרת החוצה.
אני: ״אני רוצה להגיד משהו, שקודם כל ביום שישי עשינו מסיבה שהיתה מוצלחת…״
המטפלת: ״למרות החלק הראשון שתהום לא היתה איתך?״
אני: ״היא לא לא היתה איתי, אין לי בעיה להיות גם מוחפץ…״
המטפלת: ״לא מוחפץ, *כאב* שאתה לא רוצה לעמוד בו״.
אני: ״זו פרשנות שלך״.
המטפלת: ״אתה אמרת ׳תהום לא היתה איתי רגילה׳!!״.
אני: ״זה לא היה רגיל, זה הרגיש שונה, אבל זו לא היתה בעיה. אני מוכן להיות בשבילה גם בצורה הזו״.
המטפלת פנתה לתהום: ״אני מאמינה שנפשית היית במקום פגוע, פצוע, כועס, אני לא יודעת מה, אבל עצם העובדה שזיהיתם שהיה משהו חריג באקט המקובל הזה, הרגיל…״
אני: ״שניה, אגמור את המשפט. אז היתה המסיבה בשישי, שאני יזמתי, (״יפה!״…״זו אגדה שהשתרשה פה שאני לא יוזם״…. ״איכשהו גם לתהום השתרשה האגדה הזו״… ״ככה זה עם אגדות״), ביום שני תהום התחילה לפלרטט בהתכתבות מהעבודה, ואני פלירטטתי בחזרה, ובשלב כלשהו זה הלך למקום יותר שתלטני מצדי, והרגשתי מתהום תגובה מעודדת לזה. כשהיא חזרה מהעבודה עשינו סקס שאני שלטתי בה״.
תהום צחקקה ואמרה :״היה כיף״.
למטפלת לקח כמה שניות להשתחרר מההלם ואז נפלט לה: ״יופי!!״ נלהב.
אני: ״שלא תגידי שמשעמם לך איתנו״.
תהום פרצה בצחוק מתגלגל, המטפלת הצטרפה ואמרה בעודה מתפקעת: ״אין ספק שאתם לא משעממים אותי בכלל״.
בחצי השני של הפגישה דיברנו על המקום הטראומתי שמתבטא כשתהום נשלטת ואיך היא יותר מתחברת לרגשות בפוזיציה הזו, על איך בשלב כלשהו כשהפסקנו להיות זוג אך המשכנו להיפגש היא לא יכלה יותר לשאת כאב ממני וככה התקבענו על המצב שהיא ה{שולטת} בינינו, על איך הגעתי לקהילה כ{נשלט} והדומיות שהכרתי הפכו אותי ל{מתחלף}, ולראשונה בחיי הרגשתי חתיך ונחשק: ״עד אז הייתי כזה קבצן של אהבה. עוד לפני {נשלט}… פשוט בחור מוזר שאמנם מוצא בנות זוג אבל לא איזה ליידיז׳ מן. הייתי יותר ליידי בוי מליידיז׳ מן״.
המטפלת הגיבה לתיאור של איך הוסווצ׳תי עם כניסתי לכלוב: ״פגשת נשים שנתת להן איזשהו תפקיד של האם הגדולה. שיהיו אחראיות ויקחו אותך ואתה תתמסר אליהן, והן אמרו, לא, לא בא לנו תפקיד הורי, בוא תהיה אתה בתפקיד ההורי. לא רק תטפל בעצמך אלא גם תטפל בנו. זה כל כך מסוכן כי אז אתה מתחיל לפרוץ גבול. ילד לא יכול להיות בפונקציה הורית. צריך להיות סדר נורא ברור. הורה צריך להיות הורה. ואז אתה אומר.. (קול נמוך ושטני) אההה, אני עכשיו ההורה.. אז בוא נראה….״
צחקקתי: ״נראה לי שתיארת עכשיו את כל עולם הבדסם. זה תמיד ככה״.
המשכנו לדבר על חסכים הוריים, אגרסיות וניתוקים, טראומות והסללות, אשמה וכעסים תת מודעים והמטפלת אמרה: ״האינטימיות ביניכם תהיה יותר קלה להפעלה אם תזהו את המקומות הפגיעים, כל אחד של עצמו, איפה זה נוגע לי במקום כואב. בשניה שאנחנו קוראים לרגש במילה, מתייחסים אליו ונותנים לו מענה, אז כבר לא צריך יצוגים אלטרנטיביים כמו להתנתק, לקחת סמים, להשתכר… כל מיני פעולות שעשינו פעם בשביל לא להרגיש את הרגשות הקשים. ברגע שאנחנו קוראים לזה בשם כבר אין צורך בשכבה אמצעית שלא מאפשרת מגע עם זה״.
לקראת סיום תהום חזרה לדבר על האכזבה שלה מהבחור שהתפייד, ועל איך היא מרגישה שהיא יותר מבזבזת ממקבלת אנרגיה בחיפושים האלה: ״פעם אולי לא חיפשתי אבל הדברים היו קורים יותר בקלילות. עכשיו אני יותר שומרת על גבולות מסויימים, ונגיד, מישהו שרק רוצה להיפגש איתי לבד זה פחות מעניין אותי. אין לי בעיה שפגישה ראשונה תהיה לבד במקום ניטרלי אבל ההמשכיות, הדייט המשמעותי שבו יקרה משהו כן יהיה בנוכחות דן״.
המטפלת: ״את מבינה שמשהו בהתכווננות האינטימית שלך השתנה?״
תהום: ״כן כן, עכשיו כשאני אומרת את זה בקול אני מבינה שאני פחות זורמת, כי זה לא כל מי שבא..״
המטפלת: ״יש פה התכווננות זוגית מאוד מסויימת לדבר הזה. הוא צריך להתאים לכם, הוא צריך לדעת לעמוד בצרכים של הזוגיות שלכם, זה צריך להיות משהו מאוד מובחן. מובחנות זה יחודיות, משהו ספציפי שאת צריכה. פעם זה היה הכל וכולם ובכל מצב ובלי גבולות פנימיים. עכשיו יש לך גבולות ונפש מובחנת״.
תהום: ״אני עכשיו אפילו חושבת שזה פחות חשוב לי שהוא יראה טוב בעיניי מאשר שיהיה החיבור הזה״.
המטפלת: ״בדיוק. עכשיו הצורך הופך להיות זוגי ומובחן, והמטרה היא שזה יתן מלח ופלפל לכם, ויקפיץ לך את העוררות המינית. את צריכה גם להבין שהאנשים שאת מתכתבת איתם, זה אנשים שגם להם האינטימיות היא לא לגמרי…ברורה. הם גם לא יודעים להיות מאוד מובחנים והרבה פעמים מפילים. כשאין לנו אינטימיות מופנמת רציפה, ואין לנו מצע אינטימי מוכר לנו משנים אחורה, אנחנו אנשים שמפילים״.
תהום: ״אני אומרת לעצמי שאולי כשאני אגיע לדייט ראשון זה יהיה יותר קל״.
אני: ״הדרך הזו לא תהיה קלה בשום שלב. זו לא שאיפה טובה שיהיה קל. זה לא קל, קל זה ללכת לפיצוציה לקנות נאצ׳וס. חשבתי על זה בעקבות מה שדיברנו בפגישה האחרונה ואז התכתבנו, על השגרה. אצלי זה אף פעם לא היה הMO לקבל את המציאות כמו שהיא. שגרה היא כמו אדמה, יכולה להיות צחיחה וחרבה או דשנה ופורייה… אני זוכר שקראתי את סיפורי נרניה כשהייתי ילד, וכשנרניה נולדת אז האדמה שם כל כך פוריה שאם זורקים מטבע גדל מיד עץ מטבעות. זו אובבייסלי פנטזיה, אבל שיגרה בעיניי לא חייבת להיות מבאסת, היא יכולה גם להיות מלאת קסם ועניין.
אז אני לא מקבל את המציאות כפי שהיא, וברור שזה יוצר סטרס. זו ההגדרה של סטרס, כשאתה נמצא באיקס אבל אתה רוצה וואי. לכן אני אומר, זה לא יכול להיות קל. כל דבר שהוא מיוחד וראוי, הדרך אליו היא לא קלה״.
