מתחת לפרווה

אני ביום הרביעי של יצירת השיר החדש, "לכל אחד יש חור".
נראה שכתבתי להיט, או לפחות המנון. זה יוצא אינטנסיבי ואפקטיבי.
אתמול עבדתי עליו לאורך כל היום, מינוס שש השעות המיוזעות במיוחד של הנסיעה לחדרה.
עכשיו סיימתי את הקלטת השירה. צבעים כאלו לא יצאו ממני מעולם.

אני בוער ברגשות לוהטים במהלך העבודה, ונלחם לבטא ולשקף אותם בצורה הכי כנה ועוצמתית שאני יכול, בלי הנחות. זה גורר חפירה איטית ועיקשת על כל פרט ופרט, על אופי הצליל ויחודו ועל ראשוניות האנרגיה.

בלילות האחרונים אני ישן לבד, וטוב לי מאוד עם זה. אני כובש אלכסונים על המיטה, חופשי מנוכחותם המטרידה של רוך ויופי. דני מהמכולת שגם קורא את הבלוג אמר לי שרואים שאני קריר לג'ינג'ית, ושזה שונה מאיך שכתבתי על האקסית, למשל, ובכלל לא אותו מקום. וואלה, הוא לא אנלפבת כמו שהוא נראה הדני הזה...(; הג'ינג'ית היפה והמוכשרת הצטרפה לכלוב, ד"א, ואפילו יש לה בלוג ((: אני גאה בה.

אפרופו האקסית, היא התקשרה כמה פעמים שלשום והשתפנתי לענות, אבל אתמול בבוקר נשברתי ועניתי. היא רצתה לבוא לקחת את "הדברים שלה" וכשהבעתי את תמיהתי אילו דברים שלה יש פה מלבד בגד וחצי אולי היא פירטה : "החולצה שלי, הדילדו הכחול, והכלי השקוף מעל הארון במקלחת" . כששאלתי מדוע זה לא יכול לחכות שבוע שבועיים היא ירתה בהנאה את הפאנצ'ליין : "אני עוברת". לא הסכימה לומר לאן (ועם מי?...), רק שזה מחוץ לעיר... ובסוף גם שלחה הודעה שהיא כבר תודיע לי מתי היא תבוא. היא בטח עברה לגור עם מישו עשיר ועם זין ענק והם מאוהבים...

הלילה יש מסיבת יומולדת של המקובלים והזמינו אותי לשיר היומיומולדת. הג'ינג'ית משדלת אותי להזמין אותה, אבל אני כל כך טראומטייזד משנתיים וחצי של ללכת עם בחורה למסיבות על כל הבעלות המשתמעת, והסיכוי שהיא תשתכר, תעשה שטויות, ואני אצטרך לקחת אותה הביתה והיא תקיא לי על המיטה או משו מעין זה, או סתם תירה מבטי בולדוג רכושניים כלפי ותצוץ באורח פלא בכל פעם שאני אהנה... (למרות שקשה לדמיין את הג'ינג'ית מתנהגת ככה. יותר סביר שהיא תתקרבן בפינה בשקט ואז תגיד משו ב'פולנית' ותלך פגועה הביתה.)