מתחת לפרווה

לקחתי מקדם ביטחון גדול במיוחד בגלל השעה החדשה המוקדמת יותר, ובמשך 45 דקות ישבתי שעון על גזע עץ אקליפטוס בחורשה בשולי המושבה, שמעתי doors והמשכתי לשתות את הבערך 700 מ״ל Bombay Sapphire עם שני מונסטרים כחולים ללא סוכר שרקחתי לי לפני שיצאתי מהבית. הכנתי את עצמי נפשית לפגישה קשה, אליה הגעתי בלי אג׳נדה אך שיערתי שלתהום יהיו טענות. הפתעתי את עצמי בכמה חד וארטיקולנטי הייתי למרות רמת הדם הנמוכה באלכוהול שלי.

תהום: ״היה לנו את הניתוק של הרצף לפני שבועיים שלושה, ומאז בעצם לא חזרנו לתקשר מינית. דן בוחר הרבה לשתות ולקחת כדורים״.

מטפלת: ״ואז זה מוציא אותו מהחיים כזה? כי לדן קשה מאוד להתמודד עם מה שחוסר הרצף עושה?״

תהום: ״לא רק, גם כל העומס של העבודה מוסיף עוד על זה״.

מטפלת: ״תגידי לי משהו על עצמך, תיכף נשמע את דן, מה את חושבת על זה?״

תהום: ״שאני לא רוצה להמשיך ככה בצורה הזו. זה מחזיר לי מקומות שלא אהבתי כל כך לראות בזמנו. דן הוא איש שיחה מדהים והוא פרטנר מצויין והכל וזה מאוד כואב לי שאני… הצעתי שנלך לסרט ביום שישי והוא לא רצה לקבוע דברים ולא כלום. ואז בבוקר הוא כבר התחיל לשתות ב10 וב15 הלך לישון, וככה היה יום שישי. אני כן רוצה לתכנן תכניות ולקדם דברים בינינו ובכלל״.

מטפלת: ״למה את מתכוונת שזה מוציא דברים שלא אהבת?״

תהום: ״שבזמנו דן היה מעשן והיה בינינו איזה מסך תמיד, שאפילו לא ידעתי עליו. אבל אז כשדן הפסיק לעשן והתחיל לדבר אז כן גיליתי מישהו אחר שמאוד אהבתי והאהבה שלי אליו התעצמה. דיברנו בטיפול על ה׳דרך אל׳. אז נכון שכרגע אין מיניות, אז הצעתי ללכת לסרט והצעתי שנעשה יום מסיבתי שלנו, אבל הכל נענה בשלילה. זה מקומות מפחידים ולא נעימים…שהוא מעדיף לברוח ממני״.

מטפלת: ״דן תגיד לנו משהו״.

אני: ״משהו״. (הבדיחה הטיפשית הזו לא מפסיקה לשעשע אותי 🤷‍♀️).

מטפלת מתעלמת מההלצה: ״שמעת את תהום, אני בטוחה שיש לך גם מחשבות מעצמך.. אז מה שעולה לך״.

אני: ״אני צריך שאלה יותר ספציפית כדי שאוכל לענות״.

מטפלת: ״מה קרה? מה קרה מבחינתך? תהום מתארת שחזרת לשתות, לקחת כדורים… דפוסים שמוכרים לנו מפעם כדפוסים שממסכים את הכאב…״

אני: ״אני עובד נורא קשה מינואר, כל הזמן ביצירה לשם ריצוי של אחרים. אני לא ישן טוב או בכלל בלילות והדרך היחידה שלי ליצור איזשהו חיץ בין הזמן שאני עובד לזמן שבו אני לא עובד זה השתיה והכדורים שרופא המשפחה רשם לי. בכמה הימים האחרונים העבודה ירדה מהמסה של 17, 19 שעות ביום, לא יודע כמה, לפחות. אני עדיין צריך להיות זמין כי מתקשרים עם כל מיני שטויות. אבל יש איזושהי שעה ביום שבה זה כבר לגיטימי לא להיות זמין, נגיד שלוש או חמש. אז אני משתמש בשתיה ובכדורים בשביל להפסיק לעבוד. אני עושה ניסויים מאוד מעניינים עם שילובים ומינונים, אז יש לי גלים של חלומות, כאילו ראיתי מלא סרטים אבל לא הספקתי לעכל אותם, ועכשיו סצנות מהסרטים האלה עולות… אני ישן לא עמוק מאוד״.

מטפלת: ״איזה ניסויים? על מה אתה מדבר? לא הכדורים שהרופא נתן? כדורים אחרים?״

אני: ״לא, לא, הכל חוקי״.

מטפלת: ״אני מסתכלת על תהום ואני רואה שהיא מאוד לא שבעת רצון מהחוקיות הזו. מה אתה אומר בעצם? שאתה מכניס את עצמך למצבים הזייתים? מה זה הסרטים האלה שאתה מתכוון אליהם?״

אני: ״שבחלומות שאני חווה, אז אני מזהה, אהה זה קרה לפני שבועיים, זה קרה לפני שבוע וחצי… שלאט לאט זה הולך ומתעבד״.

מטפלת: ״מתאבד?!״

אני בחיוך: ״בע׳. אבל הייתי ער לכפל המשמעות״.

מטפלת: ״אני גם רואה חיוך. זה לא רק שאתה ער, אתה גם שבע רצון. (פונה לתהום) את אומרת שאת לא יכולה לראות ולשמוע את זה, מה זה את *זה*?״.

תהום: ״נכון, הכל חוקי, אבל המינון הוא… בהתחלה עוד איכשהו קיבלתי את זה שזה נגיד מדי פעם בסופשבוע שדן צריך להשתמש בכדורים, אבל בימים האחרונים אני מרגישה שזה כמעט כל יום״.

מטפלת: ״זה כנראה לא משהו שאת מרגישה, את רואה. זו מציאות כלשהי, לא? זה משהו שהיה ביניכם סוג של הסכם? דיברתם על זה שזה יהיה רק בסופ״ש?״

תהום: ״אני לא יודעת אם דן רוצה להפסיק להשתמש בכדורים האלה או לא. הוא בטוח יקבל עוד אם הוא יבקש. אני רוצה את דן בחזרה״.

אני: ״זו פעם ראשונה שתהום מדברת על זה בנוכחותי״.

תהום: ״אבל אתה רואה שזה לא מוצא חן בעיניי שאני באה הביתה ורואה אותו כבר אחרי בקבוק יין או וויסקי״.

מטפלת: ״איך הוא יכול לראות שאת לא אוהבת את זה, שאת מפחדת? ״

תהום: ״אני לא נראית מאושרת או שמחה מזה״.

מטפלת: ״אה, הוא צריך לפרש את ההבעות פנים שלך. דן אומר שזו פעם ראשונה שהוא שומע על זה ממך עכשיו. לא דיברת על זה? בפגישה הקודמת סיפרת לי שהוא נעלם לשבת שלמה.״

אני: ״ההבדל הוא שעכשיו המציאות מאפשרת לי לעשות את זה יותר כי כבר הגשתי את רוב החומר, הם פחות משתמשים בי. אין הבדל קונספטואלי. קודם יכולתי לעשות את זה רק בשישי ושבת כי אז מוסכם שגם אם מחפשים אותי-שילכו להזדיין. עכשיו יש יותר זמנים שבהם…״

מטפלת: ״אבל זו הסכמה בינך לבין העולם המקצועי שלך. מה לגבי הסכמה בינך לבין בת הזוג שלך?״

אני: ״תהום לא ביטאה שום התנגדות או אי הסכמה״.

תהום אמרה שהיתה מבינה אם הייתי מתווך לה את זה ומסביר לה שאני זקוק לשבועיים כאלו בשביל להתאושש אבל שהיה לה מושג מה יקרה אחריהם. היא סיפרה על העלבון שחשה כשעשיתי decline ל״דייט עם לולי״ שהיא דחפה לי ללו״ז בקלנדר בלי לשוחח איתי על זה. הסברתי שבזמן הפנוי שלי כרגע כל מה שאני רוצה וצריך זה לישון והמטפלת שאלה מה לגבי הזמן הזוגי.

אני: ״הזמן הזוגי בכל התקופה האחרונה לא מהנה, לא מספק, לא תורם שומדבר ואין שום סיבה לתעדף אותו. אני לא רואה בשימוש בחומרים תקווה או עתיד. אני פשוט לא רואה תקווה ועתיד גם בשומדבר אחר״.

מטפלת: ״דיברת את זה?״

אני: ״כתבתי את זה״.

מטפלת: ״לתהום? או פוסט?״

אני: ״לעולם״.

מטפלת: ״ומה עם להגיד את זה לאשתך? תקשיבי אשתי היקרה, מה קורה עם מערכת היחסים שלנו?״

אני: ״אני לא מרגיש שיש איזשהו מחסור בביטוי שלי לגבי הרגשות שלי לגבי היחסים בינינו. אם יש מאזן שבו מודדים כמה אני מדבר על הרגשות שלי לגבי היחסים בינינו וכמה תהום מדברת על הרגשות שלה לגבי היחסים שלנו, אז אני חושב שאני בפור כזה שגם אם היא תדבר עכשיו כל היום יקח לה הרבה שנים לסגור את הפער. אז אני לא חושב שהיא לא יודעת. מבחינתי חיפשתי, ניסיתי, דיברנו, סיכמנו, עשיתי את חלקי, תהום לא עשתה את חלקה ושוב הגענו לאותו מקום״.

מטפלת: ״אני רוצה להגיד לכם מה אני שומעת. זה שהיום הגענו לשימוש תדיר יותר בחומרים, אני מסכימה שמדובר במצב נפשי ירוד יותר״.

אני: ״גם אני מסכים שאני על סף דיכאון קליני מאיזשהו צד שלו, שזה בעיקר קשור לאדרנלין שהמציאות כופה עליי, כלומר אם יש הרבה אדרנלין אז אני קצת מעל הדיכאון הקליני, ואם יש פחות אדרנלין אני מתחת לסף״.

מטפלת: ״וזה לא רק המצב הסטטי של קיומו של הדיכאון אלא גם להתמודד עם מה שהמציאות מזמנת. בדרך כלל מה שקורה לנו בתפקוד נפשי זה שיש לנו יותר או פחות כוח להתמודד. אני מבינה ששימוש בחומרים מסמן כוחות נפשיים מופחתים יותר. כשאני הולכת אחורה אני מבינה שיש רצף של אירועים שחלקם תלויי נסיבות כמו הפסטיבל הזה, שיש שיגרה שקשורה לעבודה שהיא מאוד תובענית ושאתה מרגיש מאוד בשימוש. אתה לא רק מרגיש, אתה באמת בשימוש של כל מיני אנשים שמרגישים שזו זכותם המלאה לדרוש ממך להיות זמין ולענות על צרכים שאולי לא עם כולם אתה מסכים באותה מותאמות…״

אני: ״מדובר באסהולס ממדרגה ראשונה! שלמה ממן הגדול שבטעות הכניס אותי לעולם הזה, לגמרי בטעות… הוא הגיע ללקוחה שלי שהיתה מרפאת קולית כי היתה לו בעיית צרידות והמוזיקאים הרגילים שלו היו בעומס כזה שלא יכלו לתת לו מענה, זה היה לקראת יום העצמאות ב2011, היא שלחה אותו אליי והוא הגיע ואמר: ׳תקשיב, אין לי זמן אפילו להכיר אותך, אז בוא נתנהג כאילו אנחנו כבר מכירים׳. והשאר היסטוריה…

לפני שנה, ממש בתקופה הזו, דיברתי איתו, זה היה אחרי שהוא כבר הועזב מהפסיבל אחרי 24 שנה שניהל אותו אמנותית והחליפה אותו הגוורדיה החדשה ואז אמרתי לו שבעקבות ההתנסויות שלי עם החבר׳ה האלה, הגעתי למסקנה שכוריאוגרף זה אדם שהוא בעצם פסיכופת, ושבגיל צעיר הוא גילה שהוא יכול לתעל את הפסיכופתיות שלו לתחום המחול. ואם הוא לא היה מגלה את המחול אז הוא היה אונס ילדים או מתעלל בקשישים חסרי ישע. שלמה קם, חייך, הניף אצבע לעברי ואמר: ׳האבחנה שלך מדוייקת׳.״

המטפלת שאלה מי זה שלמה ממן ועניתי: ״אם את זוכרת את ׳חי חי חי כן אני עוד חי׳ (עפרה חזה באירוויזיון) הוא המתולתל התימני שרוקד שם.. הוא כוריאוגרף, הוא היה האלוהים של תחום המחול בארץ״. המטפלת צחקה בקול גדול כשהבינה שהוא בעצמו כוריאוגרף ואמרה בעודה צוחקת: ״אוקיי אז ברור שהוא ירצה רק אותך אחרי שהיה לך את הביצים ואת הדיוק להגיד לו את זה״.

אני: ״אז היום יש לי כאלו מאה על הראש בזכות היכולת שלי לתקשר עם כל הפסיכופתים האלה, הרי גדלתי עם פסיכופתים״.

מטפלת: ״אתה מבין את זה. היכולת הזו שלך, אני רוצה רגע להסביר מה קרה לנפש שלך בזמן האחרון. אני רוצה שנבין שניה את כל מה שקורה כי לכל אחד מאיתנו בצורה מאוד הגיונית יש את ההסתכלות האישית שלו. הכי הגיוני בעולם שלתהום תהיה את ההסתכלות האישית שלה ושלך תהיה את ההסתכלות האישית שלך. בשביל זה יש אותי כאן, כדי שאני אעשה זום אאוט ושוב נצליח, כל אחד מאיתנו, לצאת שניה מהכאב של עצמו ומהמשבצות הקטנות שאנחנו רגילים להיות בהם. את היכולת הזו אנחנו רוכשים בטיפול זוגי. זה לקח טיפולי עיקרי, שנוכל לעשות זום אאוט על עצמנו. אז כרגע אני זאת שעושה זום אאוט.

אתה נמצא עם האסהולס האלה בקשר מינואר, אתה אומר, אני שומעת מתהום שתיארה לי באמת את הטירוף שאתה נמצא בו בשלושה, ארבעה חודשים האחרונים…״

אני: ״איך שחזרנו מהמלדיביים התחיל לחץ שהיה לא צפוי כי זה בדרך כלל היה אמצע פברואר עד אפריל והשנה זה נהיה ינואר עד אוגוסט. הם פשוט מתרבים, בגלל שאני כל כך טוב בזה. אף אחד לא הולך ורק מצטרפים חדשים״.

מטפלת: ״אני מבינה לחלוטין שהם מעריצים אותך והם צריכים אותך וברוב האחוזים הם צודקים, כי באמת אתה איש מוכשר בטירוף שיכול לתת להם את המענה…״

אני: ״התקשר אלי כוריאוגרף שלשום, או אתמול…או היום… כל הימים אותו דבר, זה היה פרוייקט מחול על חברה שלו שמתה צעירה מסרטן, הם היו זוג ובעלה לא רצה לבוא להלוויה, כשהכוריאוגרף דיבר איתי על זה הוא התבלבל ואמר שבעלה לא רצה לבוא לחתונה, הוא טעה במילה אבל כשכתבתי לעצמי את הnotes כתבתי בכוונה את הטעות. הוא תיאר את ההלוויה בקיבוץ, ולאט לאט בשיחה איתו בעזרת השאלות ששאלתי הבנתי שהקטע המוזיקלי שאני צריך ליצור שם זה המקלחת האחרונה שלה. שהיא החליטה שהיא רוצה למות בתנאים שלה, שהיא רוצה ללבוש לבן, ועשתה טקס כזה של המקלחת האחרונה.

יצרתי את הקטע לפני כשבועיים ושלחתי לו, והוא לא דיבר איתי מאז. אז הוא התקשר מאוד נרגש להגיד שפתחתי לו את הצ׳אקרות האלה שהיו לו חסומות ושמאז הוא פשוט שקע עמוק ביצירה של הריקוד. שהבנתי בדיוק את הצורך שלו. המוזיקה עוד התנגנה לי בראש לפני שיצרתי אותה בפועל, היה לי ממש חזון מאוד מדוייק והרגשתי טוב כששלחתי כי הצלחתי ליצור את מה שדמיינתי״.

מטפלת: ״הריצוי של כל האנשים האלה- על הנפש. (תהום התחילה לבכות בגלל הסיפור הזה). זה סיפור קשה, והוא שם את זה על דן. דן אמור לעשות את זה מספיק מדוייק, מספיק כואב…״

אני: ״גם שאלתי אותו את הרגשות של מי אני מתאר כאן בעצם. דיברנו על זה שזה לא צריך להיות ׳וואו החיים נורא עצובים׳. זה לא היא ולא בעלה, זה הוא, זה בעצם הרגשות שלו שם שזקוקים לביטוי. החבר שחווה את זה מהצד״.

מטפלת: ״ואתה אמור להיכנס כאילו לנפש שלו, להבין מה עובר עליו בהיותו עובר את זה מהצד, ולשקף את רגשותיו במוזיקה. באמת, זה גיהנום. welcome to hell, זה מה שעולה לי״.

אני: ״ואז מאות רקדנים רוקדים את זה. צריך ללמד אותם, יש הרבה לחץ אופרטיבי סביב לוחות זמנים״.

מטפלת: ״אמרת את זה גם בצורה כל כך ברורה שברור לך שאתה לא סתם יודע לעשות את זה כל כך מדוייק וטוב, כי הנפש שלך פגשה פסיכופתים לאורך החיים, טראומות, אנשים שלא יודעים לבטא את עצמם. אתה מצליח להבין את זה בזכות הכישורים הנפשיים שלך. עכשיו אני רק אגיד שבאותו רגע הנפש שלך מושאלת לחלוטין. היא מושאלת, היא לא של דן. היא עוברת פעולה של השאלה, מה שאנחנו בדרך כלל עושים רק למען הילדים שלנו. ההשאלה הזו היא כמו גלד על פצע עמוק״.

אני: ״מה זה אומר על בנאדם שיש לו צורך עמוק שמאות אנשים יזוזו בצורה ספציפית ומאומצת ובתזמון מדוייק על פי רצונותיו ועל פי הרגשות המאוד קשים שהוא רוצה לבטא? זה אמנם מחול פולקלוריסטי אבל זה כבר התרחק מאוד ממה שהיה פעם, הם כבר מזמן לא ׳מציירים׳ רק גורן ושיבולים. זה גם כולם ביחד סביב אותו דדליין. יש את תחרות הכוריאוגרפיה היוקרתית בפסטיבל. שנה שעברה 3 מתוך 12 הכוריאוגרפים הבכירים בארץ בחרו בי ליצור את המוזיקה עבורם. השנה זה שבעה״.

מטפלת: ״מה שאנחנו שומעים בכל זה שהנפש שלך לא נחה. היא עובדת, אבל היא לא סתם עובדת, היא עובדת על מוד טראומתי. זה לא סתם עומס. היא מנגנת על מיתר שפעם ניגנה עליו טראומה מאוד קשה. having said that, מה שקורה ביניכם בזמן האחרון, ואני מבינה את זה בעקבות הפגישה הקודמת שלי עם תהום, שלפעמים יש דיוק שאת צריכה, באינטימיות, במגע, במין, בדברים רגשיים שלך סביב זוגיות שאת מגלה פה, לאורך הטיפול. אני שומעת שלאחרונה כן מתעוררת בך איזו תנועה. למשל, בתוך הבדסם, שאת לא רק שולטת אלא לפעמים בא לך פה ושם איזה אקט של נשלטת.

את מבינה שזה לא כל כך פשוט, כי זה בתוכך, זה לא מוסכם ביניכם שיאללה בואי נתחיל להיות פעם אני שולט פעם את שולטת. אני מאמינה שהמרחב המיני מתחיל להיות פחות מדוייק לך. את מתחילה לפלרטט עם אנשים אחרים, דן מנסה אולי גם לעשות משהו עם המיניות שלו ולפלרטט עם אחרות. מתחיל ביניכם שיח עם תיבול נוסף, שבעקרון אהוב על שניכם, אבל זה מתחיל להיות לא מדוייק עבורכם״.

הזכרתי שבסקס האחרון בינינו לפני שבועיים אני שלטתי בתהום, ותהום הודתה שהיא לא ממש נתנה פידבק חיובי על זה או דיברה על זה, ואני ציינתי שהיא לא עשתה איזו שיחה מתבקשת על רצונות וגבולות. המטפלת דיברה על איך העצמי המיני שלנו בזוגיות ארוכת טווח הוא תמיד מאותגר ולא בהכרח מתוקף היטב ברמה הנדרשת: ״המין שוב איכשהו נעלם. אני מאמינה שזה לא כי את לא רוצה, אני חושבת שאת לא יודעת להגיד מה את רוצה. את מפחדת. את לא סגורה על זה. את לא באה עם אמירה ברורה. זה לא פשוט. יש ביניכם אמירה נורא ברורה שדן מת לשולטת, מהממת כמו שאת, הוא זקוק לזה ברמה נפשית עמוקה ואת בעצם רוצה להגיד לו: ׳תקשיב לא בא לי כל כך תמיד. בא לי לפעמים. בא לי גם דברים אחרים׳. זה אמירות קשות למבנה הזוגיות שלכם. שינויי חוזה הם דברים טראומתים ביחסים והם קריטיים לחווית ההחזקה״.

תהום: ״אני לא רוצה לעזוב את המקום השולט שלי מול דן, אני אוהבת אותו, ואני רוצה להעניק אותו הכי טוב שיש, אבל אני כן רוצה לקבל עוד מקום אחר מדן, שאני מרגישה שהוא לא כל כך רואה אותו״.

המטפלת שיקפה: ״צורך מסויים שלי לא מקבל מענה, אני לא יודעת לשים אותו בפרונט, אני לא יודעת איך אני אומרת את זה… במיוחד לאור כל מה שאת יודעת כמה דן צריך את ההתמסרות לשולטת, כמה זה חיוני לו…״

תהום: ״זה יותר מצריך, אני מרגישה הרבה פעמים שהוא מאוד זקוק לזה״.

אני: ״yeah… אבל אני לא מקבל את זה אניווי. אז אני אומר, אם יש צרכים ורצונות של תהום, אני חושב שהצעד הראשון כדי שיהיה להם סיכוי להתממש זה לבטא אותם בפירוט. אנחנו כבר כמעט שנתיים בטיפול, אז אם את רוצה ממני דברים את צריכה להגיד מה את רוצה, מה הגבולות, ואז לקוות שזה יפגוש אותי באיזושהם רצונות שלי. ושאני אבין בכלל מה את רוצה ומה את לא רוצה כי, וואלה, (מרים קצת את הקול) את *לא* יכולה להיות נשלטת שלי כי אני לא פחות קיצוני כשולט מאשר כנשלט, אולי אפילו יותר. who knows. אז זה כנראה לא בדיוק מה שאת רוצה, אלא משהו יותר רך וספציפי ומאוד יכול להיות שאני יכול לספק אותו אם תהי ספציפית״.

מטפלת: ״את מבינה על מה דן כועס? הצרכים שלך לא מגובשים באחריות שלך, את מצפה ממנו שאולי ידע בעצמו בלי שאת אומרת, אבל את גם לא סתם לא אומרת, את גם מתרחקת, את מפילה דברים. וזה גם מאוד מפחיד אותך כי זה כאילו לא מצופה ממך״.

תהום: ״זה נורא מבאס אותי שהמיניות נעלמה שוב. העניין של הרצף, אני למדתי פה בטיפול שהוא הדבר הכי הכי הכי חשוב בינינו כי זו החזקה נפשית של דמות האהבה״.

מטפלת: ״את מבינה שאת לא יכולה לעשות רצף שמנוגד לצרכים שלך? את לא יכולה להיות שולטת לא אותנטית..״

אני: ״AS IF… הרי בצורך שלי, אם היא עושה משהו רק כי אני רוצה, זה לא עובד לי״.

מטפלת: ״זה לא רק הרצף, אני רוצה לדייק לך פה משהו. זה לא רק רצף no matter what. זה חיבור מדוייק של הצרכים שלך והצרכים של דן, הבאת הצרכים למרחב הזוגי, לתת לשניכם ללוש את זה, ללעוס את זה, לכעוס על זה, להתאכזב מזה, להתעצבן ולהבין את זה אם צריך ואז להוציא את זה לפועל. שינוי חוזה בזוגיות מעורר כל מיני רגשות״.

תהום: ״זה גם עניין של לקחת אחריות על המיניות שלי״.

מטפלת: ״בדיוק! אני חושבת שזה משהו שגילית בטיפול, את לא שמת לב שזה קרה לך. המיניות שלך דינמית, היא לא באחיזה קפואה״.

תהום: ״נכון, אבל אני כן מרגישה שכשאני מגיעה למקום מול דן כשולטת ואנחנו בטוב ויש רצף, אז היא מאוד מדוייקת וטובה״.

מטפלת: ״אבל על מנת שתגיעי לשם במצב הזה הצרכים שלך גם צריכים לקבל מענה. את כאילו מדלגת שלב. הצרכים הנפשיים והרגשיים שלך צריכים לקבל זיהוי ואמירה, אחרת יש שוב הפלה, שוב התרחקות. ואני חושבת שאנשים מהצד הופכים להיות עמודי תמך, במקום לחפש את זה פנימה״.

אני: ״זה גם לא עובד לה מבחוץ״.

מטפלת: ״כי היא כבר לא מסתפקת במה שהיה לה פעם מבחוץ״.

תהום: ״אבל היה לי דייט לפני שבוע וכן יש דיבור על זה שניפגש בקרוב אבל אני לא רוצה לעשות את זה מנותק מדן״.

אני: ״שאלתי אותה איך הוא נראה והיא באה להראות את התמונה מהטלגרם אבל התמונה נמחקה. הוא איש מסתורין״.

תהום: ״נכון אבל בעקבות השיחה בינינו על זה החלטתי, רציתי, כאילו, אני כן רוצה….״

אני: ״שיגיד שהוא נשוי, שהוא סודי, הכל בסדר אבל שזה יהיה על השולחן...״

מטפלת: ״הוא לא אמר כלום על עצמו? את לא שאלת? את לא יודעת מי זה האיש הזה שאת מכניסה עכשיו למיטה שלכם? זה קצת התנהגויות של תהום בת ה17״.

תהום: ״לא 17 אבל כן…״

אני: ״יותר כמו תהום בת ה14״.

מטפלת: ״זה קצת מפחיד שאת לא יודעת את מי את מכניסה למיטה. אמנם גם דן שם אבל אז דן הופך להיות ההורה שם. זה לא התפקיד שלו״.

תהום: ״אני לא ידעתי כל כך מתי ניפגש…״

מטפלת: ״למה כשנפגשת איתו…מה עשית איתו? לא ביררת מי הוא, מה הוא, למה הוא רוצה להיות שלישי? מה הצרכים שלו? מישהו נכנס אתכם למיטה, צריך להבין מה מי מו… זה לא היה לך ברור? זה חלקים של תהום הקודמת, שלא ידעה לשמור על עצמה, על המרחב המיני והאינטימי שלה. לא כל מי שבא ברוך הבא. יש כאלה שהם ברוך הבא אבל בתנאים מאוד מסויימים. אני באמת שואלת. זה היה לך מביך לשאול? נראה לך לא לעניין לשאול? זה קצת אקט שלוקח שמירה והגנה על הסיטואציה״.

אני: ״לדעת מי זה, אם יש לך טלפון שלו או משהו, לא רק מישהו שקיים רק בטלגרם כמו סוחר סמים…״

מטפלת: ״למה טלגרם?״

אני: ״הוא כנראה נשוי וסודי ובגלל זה גם מחק את התמונה אחרי שראתה אותה״.

מטפלת:״ זה לא עלה לך בראש כל זה?״

תהום: ״אני לא שמתי לב שהתמונה נמחקה, רק כשדן אמר על זה חיפשתי ולא מצאתי את התמונה.. יש תמונות שפגות תוקף וכאלו שלא״.

מטפלת: ״אבל זה שאין לך את המידע הזה זה מדאיג אותי נורא״.

תהום: ״אני אגיד לך מה, בינתיים רק היה לי דייט איתו של שעה וחצי וזהו…״

מטפלת: ״ומה עשית איתו שעה וחצי?!? על מה מדברים עם בנאדם? על מה יש לדבר איתו, לא קודם כל על מי הוא?!?! אני לא נושמת טוב״.

אני: ״אני רק רוצה להגיד, אני רואה עכשיו את הציפורניים של תהום עובדות הרבה עכשיו (מהסטרס שבתשאול) ואני זוכר שדיברנו על זה לפני חודש ואמרת ׳תעבירו אליי פונקציות׳, ואני שאלתי את תהום אם בפגישה הקודמת שאלת אותה על הגמילה שלה מהכסיסה ותהום ענתה שלא. אז אני לא אומר את זה בקטע מאשים, אבל אני לא חושב שיש תחליף לפונקציות ההוריות האלה שיש לי בחיים של תהום, וזה לא משהו שאפשר לבטל ולהגיד ׳אל תגדל אותה, אתה לא צריך לגדל אותה׳. ״

תהום: ״אני מסתכלת על עצמי, אם לא הייתי שומעת לדן, לגידול שלו אותי, הייתי היום במקום אחר לגמרי, הרבה יותר נמוך. הרוב המוחלט של ההצלחות שלי בחיים זה בזכות דן״.

אני: ״לא, זה בזכותך. עזרתי ותמכתי, אבל ההצלחות שלך הן בזכותך״.

מטפלת: ״את צודקת שדן עשה משהו שאף אחד לא עשה עבורך. את אבל נתת לו יד והלכת איתו בדרך הזו. ומי שמודאג כרגע שדן משתמש בחומרים ממסכים זו את. זה לגמרי פונקציה הורית, אחראית. הוא לא שמע את זה ואני רציתי להגיד לך את זה תוך כדי, את אמורה לעשות שם כל מה שהורה עושה כשהילד שלו משתמש בחומרים. כשאת דואגת לו, זה פונקציה הורית״.

תהום: ״כן, אפילו אתמול בלילה קלטתי שהוא הלך לישון ואין לו מים, אז שמתי לו בקבוק מים ופתחתי לו אותו שיהיה לו ושהוא יוכל לשתות״.

אני: ״שמתי לב שפתאום הופיע בקבוק מים באמצע הלילה וזה באמת עזר, זה היה כמו נס כזה, כמו שמשה חצב מים מהסלע. השינה שלי גם עם הכדורים לא מאוד עמוקה ואני מתעורר מאוד צמא גם בגלל השתיה בערב״.

תהום: ״אתה גמרת בקבוק שני ליטר בלילה״.

המטפלת אמרה לתהום להיות אמא טובה לעצמה, גם לעצמה המינית וסיכמה: ״הטיפול לא סתם אורך כל כך הרבה זמן. זה חתיכת דבר לזהות את הדברים האלה. לא חשבתי לשאול כי אמרת שדיברת עם הבחור שעה וחצי, היה לי ברור שאת מבינה מי האיש. רק עכשיו אני מבינה שזה לא כזה obvious לך. לפעמים אני גם בעצמי לא מבינה את העומק של חוסר שמירה עצמית שכל אחד מכם יכול להגיע אליו בטראומות שלכם.