תהום: ״אני חושבת שגם לדן חסר המגע, זה לא רק שלי חסר המגע, אבל כאילו… אולי זה קצת גזר הדין שאני כרגע משלמת על זה שהפלתי את המרחב המיני בפעם האחרונה וכאילו, חיבלתי בו ממש״.
מטפלת: ״את יודעת, אני תוהה… זה מקובל על שניכם הביטוי הזה?״
אני: ״לא עליי. ׳גזר דין׳… אני מעניש, את נענשת…״
מטפלת: ״אני מקשיבה לך וחושבת: אין איך לצאת מהמרחב שתיארת. פישלתי, אני מקבלת עכשיו את התוצרים של ההתנהגות שלי, אני מבינה, ואני תקועה עם הדבר הזה עד שהוא יפסיק… כאילו זה נשמע שעד שהוא יחליט ששילמת מחיר הוגן מספיק למה שעוללת… זו סיטואציה שבה את לגמרי פאסיבית. הרי אתם לא אבא וילדה, זה לא מורה או הורה עד שהוא יחליט שהוא מפסיק את העונש. זה לא הסגנון הזה של יחסים. יש לי תחושה שאת מחכה שדן יחליט שנענשת מספיק ואפשר להחזיר לילדה את הטלוויזיה״.
תהום: ״אני כל הזמן נתקעת בנקודה הזאת, איך אני מתחילה להפעיל את זה עכשיו אם אני רוצה. אני עכשיו מחכה לאוקיי מדן באיזשהו מקום בקטע הזה…״
אני: ״את לא מחכה לאוקיי, את מחכה שאני אעשה את זה במקומך. זה לא לאוקיי. זה לא שביקשת ואמרת וחזרת ואמרת. לא אמרת כלום״.
מטפלת: ״את מבינה מה הוא אומר? הוא אומר את זה שנים פה כבר. יש לך איזושהי תפיסה בראש שאת מחכה לאוקיי שלו בלי שאת שמה את הצורך שלך, ׳אני רוצה שנזדיין׳. אין את המילים האלה. אין אמירה קונקרטית, ׳בוא למיטה אני מחכה לך׳. איפה האמירה הקונקרטית שלך? כל שלושת החודשים האלה לא היתה?״
תהום: ״לא חושבת. לא בצורה מפורשת. זה גם לא שאני מקבלת איזו השראה מנשים אחרות שיוזמות סקס בתדירות מסויימת. הרבה פעמים אני מקבלת את הרושם שהגבר הוא זה שיוזם את הסקס ולא האישה״.
מטפלת: ״הרושם הזה מאיפה?״
תהום: ״משיחות עם חברות שלי ואנשים שאני מכירה״.
מטפלת פונה אליי: ״תסביר את הבעת הפנים הזו״.
אני מצחקק: ״אין מולי מראה, אני לא יודע איזו הבעה עשיתי… אני קורא בכלוב, תהום קוראת בכלוב, אני חושב שכשנכנסתי לכלוב הדבר הראשון שהכה בי זה כמה… הנשים הכי מיניות בארץ בכל הצדדים של המיניות, גם שולטות וגם נשלטות, נשים שמאוד שמות את הצרכים המיניים והתשוקות שלהן בפרונט. אני לא יודע על אילו חברות תהום מדברת אבל החברות שלה לא *כאלו* ייאבשות. גם תהום בעצמה, הכרתי אותה סופר מינית. בשיחות המסנג׳ר הראשונות עוד לפני שנפגשנו הייתי זורק לה איזו אמירה מינית והיא היתה מחזירה לי באבוהה בוהה ומשאירה אותי פעור פה״.
המטפלת ותהום דיברו על ההיתכנות של יוזמה מינית נשית בזוגיות ארוכת טווח.
תהום: ״זה מאוד לא קל לי לבוא לדן ולהגיד לו שאני רוצה שנעשה סקס. זה גם כזה מרגיש לי אאוט אוף דה בלו, מה הקשר...״
מטפלת: ״מתי יהיה קשר? איזה קשר צריך להיות?״
אני בטון מסגביר: ״יש קרוב לודאי עוד דרכים לעשות את זה חוץ מלבוא ולהגיד אאוט אוף דה בלו: ׳אני רוצה שנעשה סקס׳. לבטא את זה לאורך זמן, לדבר על הגעגועים מתי שאנחנו יושבות בנינוחות יחסית… לדבר על זה…. לחשוב על דרכים להמיס את הקרח, בוא נעשה רק את זה, משהו מאוד מוגבל, רק כדי להתחמם קצת, אימון… בוא איתי למיטה, אתה לא צריך לעשות כלום, רק לעשר דקות תן לי להיות אתך במיטה… תישן…״
מטפלת: ״איך כל זה נשמע לך?״
תהום צוחקת: ״זה נשמע לי מעולה… לא חשבתי על זה ואני אומרת לעצמי איך לא חשבת על זה ככה בכלל אפילו? זה היה כאילו שחור לבן, או שיש סקס או שאין סקס. זה משהו באמצע שאני לא מצליחה להבין. עכשיו הכל מתחבר לי וזה נראה נורא הגיוני, שיש מרחב גדול שאפשר לזוז בו… אני באמת ממש פחדתי לגשת לדן בקטע הזה. איפשהו לא דיברנו על זה בכלל״.
מטפלת: ״הפער הזה בין תהום המינית של פעם לבין… יש כאן ילדה אבודה וחרדה שאין לה מושג איך יוצרים מרחב מיני. אני מקשיבה לך וחושבת: מה הקשר בין שני החלקים האלה? אמרת את זה נורא יפה, שאת מכירה רק שחור-לבן, את לא מכירה את האמצע״.
אני: ״מה שאמרת עכשיו זה בדיוק מה שאמרתי לה כשחזרנו לפני שהתחתנו. שאנחנו טובות בדרמות אבל בואי נמצא את האמצע… שנוכל להיות ביחד ושזה יהיה בסדר, בלי להיפרד ולחזור״.
מטפלת: ״את גם מכירה את המין רק בקצוות. את לא מכירה מין אינטימי, שצריך לדבר ולתווך אותו, שאת מביאה את עצמך לאט לאט. הקצוות של הדרמות הם גם במיניות שלך״.
