לאחרונה יותר ויותר אני מוצא את עצמי מתגלח בלילה.
אני מזועזע מעצמי, היום ישנתי לאורך רוב היום, ותוך כדי עניתי לטלפונים ועשיתי ביד חמש פעמים. מדי פעם קמתי, לאכול או לשתות. תיכף יוצא לאיזה מפגש קהילתי. כמו קלישאה של אמן תל אביבי רווק ונהנתן.
את השעתיים האחרונות ביליתי בלא לגעת בשדייה האדירים של האטרקטיבית שבאה לנצל אותי לגרימת קנאה אצל הפחותויותר שלה. זו עבודה קשה לא לגעת בשדיים האדירים שלה, במיוחד כשעיניה הירוקות והחתוליות בוהקות בהערצה ויוקדות בחרמנות, פיה מפיק הצעות למציצה, והמחשוף הנדיב מסנוור כמו צ'קלקה.
אני באמת מזועזע מעצמי. אז מה אם יולי. אני רואה אנשים סוללים כבישים, בונים בניינים. פאק, פעם הייתי אחד מהם, ואם אמשיך לישון לאורך היום בקרוב אהיה שוב... אולי אני קצת חולה. או מדוכא. או מותש מכל הניצול הנשי שאני חשוף אליו. כנראה שקצת מהכל.
היום היכתה בי ההכרה השנתית שיום ההולדת מתקרב. זה כבר נהיה מפדח להגיד כמה, בחיי. עוד לא ממש התרגלתי לשלושים. זין, עוד שנה מסתיימת. מה נהיה. עוד 10 שבועות... זה נשמע כמו אתגר.
לפני 16 שנים. 22 ביולי 2008 בשעה 19:54
