מתחת לפרווה

הגענו לפגישה בנפרד, תהום ברכב ואני באוטובוס. הכבישים ריקים בימים אלו ושתינו הקדמנו. כשהתקרבתי לביתה של המטפלת מצאתי את תהום דומעת במושב הנהגת. היא טיילה קצת בשדה הפסטורלי בשולי המושבה וכשהשמש שקעה עלו בה מחשבות מפחידות והיא חזרה לרכב.

שמחתי לראות את המטפלת לאחר שבועיים ובחלק הראשון של הפגישה עדכנתי אותה בהתרחשויות של השבועיים האחרונים כפי שתוארו בפוסטים האחרונים ודיברנו על ההתמודדות שלנו עם המלחמה.

תהום סיפרה שמאוד עזר לה שבראשון בערב קראתי לה בערב למיטה, ערסלתי אותה בגופי ועודדתי אותה לדבר על הרגשות והמחשבות שלה. וגם שבניתי לנו תכנית פעולה בנוסף לנוהל החיבוקים כשהיו האזעקות החזקות והנפילות הקרובות. היא הסבירה שכשדפקה לי בדלת שלשום בבוקר והפריעה לי באמצע תרגילי המוח והתעצבנתי זה היה כי היא עמדה לצאת למשרד והיו לה מחשבות מאוד קשות באותו רגע, שהיא לא יודעת אם תראה אותי שוב.

תהום: ״יש לי איזה פעם ביום שאני בוכה ומתפרקת. היום נגיד דן עודד… שאלתי את דן משהו, אני רציתי לכתוב פוסט ולא ידעתי אם זה מוסרי, אם זה לא מנותק מהמציאות לכתוב פוסט על הזכרונות שלי מהעוטף עם תמונות מטיולים שלנו שם. דן עודד אותי שזה בסדר גמור ובאמת כתבתי כמה שורות מהלב״.

מטפלת: ״למה היית צריכה אישור שזה בסדר מדן? איזה מקום בתוכך זה פוגש? מה את לא בטוחה? למה דן יודע ואת לא?״

תהום: ״אולי היכולת קצת יותר להעיז, לעמוד מול ביקורת בצורה יותר חסינה. לדן יש הרבה יותר מיומנות חברתית ויכולת התבטאות בכתב ממני״.

אני: ״אבל זה לא נכון ממי, זה לא בגלל זה שאת פוחדת להתבטא או פוחדת לעשות דברים…״

בחצי השני דיברנו על הסקס שיזמתי בשישי האחרון אחרי הספא הזוגי.

מטפלת: ״אני שוב שומעת את הדפוס הזה שאת לא מוציאה לפועל. אם את כבר מוציאה לפועל את הרצון שלך במין אז זה יוצא קצת בצורה קלוקלת כמו שיצא ביומולדת. לכן נורא חשוב לי לא להרוס לך את השריר הזה שהפעלת. זה שזה יצא לא מוצלח לא אמור להרוס לך את ההתכווננות הזאת שאת יוזמת״.

אני: ״גם תוך כדי היא דיברה על זה שהיא רוצה לנעול אותי למחרת, ואז למחרת פרצה המלחמה אז היא אמרה ש׳ניצלתי׳ למרות שכאילו, מה הקשר?״

תהום: ״הרגשתי נורא בסטרס בהתחלה…״

מטפלת: ״אבל זה לא שדן ׳ניצל׳, זה ממי תקשיב אני מרגישה שאני לא בmode. או שמשהו מאוד מפחיד קורה כאן עכשיו, אז שניה. כי אחרת את שמה את זה עליו. את כאילו משאירה את זה אצלו״.

אני: ״ואז במשך היום היא לפתע חייכה ואמרה ׳אני רוצה לנעול אותך׳… וחשבתי שאוקיי, חזרנו שוב להצהרות בלפור. התעצבנתי שהיא שוב מכריזה שהיא רוצה״.

מטפלת: ״את שומעת את הדבר הזה?״

תהום: ״כן, זה מעצבן״.

מטפלת: ״מה זה הזה שמעצבן?״

תהום: ״שזה ׳אני רוצה׳ ולא ׳בוא, עושים. בוא אני נועלת אותך׳ ״.

מטפלת נאנחת: ״את אומרת את זה כמשחק מיני? או שאת אומרת את זה כי את רוצה לבדוק מה התגובה שלו, ואם הוא יתן לך את התגובה המתאימה אז תוציאי את זה לפועל?״

תהום: ״אני חושבת שזה יותר הדבר השני״.

מטפלת: ״זה מה שמעצבן! את רוצה לנעול תנעלי. לא מתאים לך עכשיו אז תגידי לא מתאים לי״.

אני: ״או שלפחות תשאלי אם זה בסדר ואז זה לפחות כנה וישר״.

מטפלת: ״מה שמעצבן זה שאת שולחת הצהרה לאוויר…. עכשיו מה עושים עם זה? אם אני דן של פעם, אני כמה לזה, אני מחכה, אני מתחיל להתרגש ולחשוב שהנה הולכת להיות לי ההחזקה הזו שאני מחפש, ההתמסרות הזו שאני זקוק… וגם מה זה ׳ניצלת׳, אני לא ביקשתי להינצל, לא אמרתי שלא בא לי. את בעצם מנהלת את זה לא מגוף ראשון. לא מנהלת את זה מאחריות אישית. ׳מעצבן׳ זה בעצם ׳אני לא יכול לקנות את זה יותר׳ ״.

אני: ״אני מוכן בכל זאת לנסות אבל לפחות שזה יהיה לכיוון הנכון״.

מטפלת: ״את מזהה את ההבדל? אני חושבת שאת כל כך מתה מפחד ולא מטילים במקרה הזה, מתה מפחד שדן לא יאהב את זה, דן לא ירצה את זה, לא יהיה בקטע, את לא תהי מדויקת…״

אני: ״אין לי בעיה שתהום תשאל. דיברנו על זה מיליון פעם. אם את לא יודעת או לא בטוחה אז תשאלי אם זה בסדר, אם אני מעוניין״.

תהום: ״אני אפילו לא מוצאת את המילים להגיד את המשפט הראשון הזה״.

אני מסגביר לתהום: ״נניח שאני בתפקיד השולט ויש לנו חגורת צניעות ואני בא ואומר לך: תקשיבי ממי אני לא יודע אם את בעניין או לא אבל נורא בא לי לנעול אותך בחגורת צניעות ואז להביא את הנשלטת ההיא שמגיבה לי בבלוג ולהזדיין איתה כשאת קשורה לכסא. אני לא יודע אם את בעניין או לא, אז אני שואל אותך איך את מרגישה לגבי זה. זה משהו שהיית מוכנה לעשות בשבילי? את בעניין? זה יעשה לך טוב? את מוכנה לעשות את זה בשבילי? … ואז ברור לך שזה מה שאני רוצה, ולגיטימי גם שתגידי לא, אבל זה מה שאני רוצה ואני מתעניין איתך לראות אם זה בסדר איתך״.

תהום: ״אני מבינה את זה… יש סיפור שלם מאחורי הרצון הזה ואני לא מביאה ומפעילה אותו. אם הייתי כנה אז הייתי אומרת שאני ממש רוצה לנעול אותך עם הטריינר החדש ולצלם אותך איתו ואז להביא את הבחור שמתכתב איתי ושהוא יראה את זה ואני אשכב איתו מול העיניים שלך בזמן שאתה נעול״.

מטפלת: ״ו…? עכשיו תגידי לי מה במחשבה שלך, בתחושה שלך… אמרת את כל זה ומה קורה לך בעקבות מה שאמרת? מה ההד הנפשי שלך בעקבות מה שאמרת?״

תהום: ״אני מרגישה בסדר אבל אני פוחדת שאולי זה לא מתאים עכשיו או משהו כזה. וההססנות הזאת זה עוד יותר לא מתאים, אני מבינה אותו למה הוא מתעצבן״.

מטפלת: ״ההססנות יוצרת תחושת חוסר החזקה. זה בדיוק הדבר הטראומתי לדן, שהוא לא הוחזק מספיק בטוח. החזקה בטוחה זה את אומרת משהו? תעמדי מאחורי הדברים האלה, תעשי אותם, או קחי אחריות ותגידי שעכשיו זה לא יוצא לפועל כי הרגו חצי עוטף עזה. כי כשזה רק נשלח לאוויר אז מישהו צריך לתפוס את זה״.

אני: ״וגם יש כנות, זה לא false, זה דיבור כנה ואמיתי בין שני שווי ערך שמדברים על מה הולך לקרות״.

מטפלת: ״ההססנות קשורה למה?״

תהום: ״שהרעיון שלי לא מספיק טוב….״

מטפלת: ״זה בדיוק כמו שאמרתי על הפוסט על עוטף עזה. למה שהרעיון לא יהיה מספיק טוב?״

תהום: ״כי היו לי כל מיני רעיונות שלא היו כל כך טובים״.

אני: ״גם היו לך רעיונות שכן היו טובים מאוד״.

תהום: ״הכשלונות חרוטים לי יותר מההצלחות״.

מטפלת: ״אני רוצה שתביני איך נפש עובדת. נפש שיש בתוכה קלטות פנימיות של יצוגים שונים, גם יצוגים של את נהדרת, את חכמה, את טובה, את יודעת מה את אומרת, יש לך הגיון בריא, יש לך טאקט, המחשבות שלך טובות. כשיש לנו את הקלטות הפנימיות האלה בתוכנו, אז גם התגובות האחרות מקבלות ייצוג. גם אצל דן, לא סתם, אין לו גם את הקלטות האלו, הוא פשוט מפתח אותן לאורך השנים בצורה מסיבית ומאוד לבד…. ואז הוא יוצר חוויות בתוכו שמתחילות להיות טובות.

קלטות, אנחנו קוראים לזה קלטות. התגובה מבחוץ, באיזו קלטת היא נתקלת. כשיש לנו רק קלטות שאת לא שווה, ואת לא חכמה, ואת לא יודעת מה שאת מדברת, ואת לא מצליחה ואת לא יפה והגוף שלך לא טוב והנפש שלך לא טובה ואת תלמידה לא טובה ואת בעייתית בבית ואת בזבזנית כסף ולא יודעת מה עוד, אז יש המון המון קלטות של מה לא טוב בי. ואז הן הראשונות שמרימות ראש וצועקות.

הסיפור הוא להיות בטוחה שאת יכולה להגיב בהתאם לסיטואציה. את מבינה שככה דן גם לא יכול להיות חופשי בלהגיב כל מיני תגובות אותנטיות שלו, כי מה שקורה זה שהוא תמיד צריך להיות מוכן, עד שאת מציעה משהו, כדי לא להוריד לך את הבטחון.

את צריכה לתרגל את השריר הזה וליזום, אם תמשיכי להיות בהססנות זה לא… את אומרת שאין לך את המילים, עזבי את המילים. המילים יבואו בשניה שהסטייט אוף מיינד שלך יהיה כזה. אל תחשבי על המילים, תחשבי על מה בא לך״.