ב״קול השלום״, תחנת הרדיו הפיראטית שהייתה משדרת מספינה מול חופי ישראל, היו משמיעים מדי ערב בשקיעה את הפואמה הזו בקולו המרגיע של אייבי נתן על רקע נעימת פסנתר. נזכרתי בה בימים האחרונים, הצלחתי לאתר את מקורה ותרגמתי אותה עבור קוראותיי האהובות. מסתבר שהיא נכתבה ב1927 ע״י מקס אהרמן.
לכי ברוגע מוקפת ברעש ובהמולה, וזכרי איזו שלווה עשויה להיות בשקט.
עד כמה שניתן, ללא כניעה, היי ביחסים טובים עם כל בני האדם.
בטאי את האמת שלך בנחת ובבהירות והקשיבי לאחרים, אפילו לקהים ולבורים. גם להם יש את הסיפור שלהם.
הימנעי מאנשים קולניים ותוקפניים, הם יזיקו לרוחך. אם תשווי את עצמך לאחרים את עלולה להפוך ליהירה ומרירה, כי תמיד יהיו טובים וגרועים ממך.
תיהני מהישגיך וגם מתוכניותייך. שמרי על עניין בעבודתך, צנועה ככל שתהיה. היא נכס אמיתי לאורך זמן כשהמזל משתנה.
היזהרי בעסקייך כי העולם מלא ברמייה, אבל אל תתני לה לעוור אותך מפני המעלות הקיימות. רבים שואפים לעקרונות נעלים, ובכל מקום החיים מלאים בגבורה.
היי עצמך. במיוחד אל תזייפי חיבה, ואל תהי צינית כלפי אהבה, כי בפני כל השיממון והאכזבה היא נצחית כמו העשב.
אמצי באדיבות את הבינה שבהתבגרות, וותרי בחן על משובת הנעורים.
טפחי את עוצמת רוחך כדי שתגן עליך בעת צרה, אבל אל תייסרי את עצמך בחזיונות קודרים. הרבה פחדים נולדים מתשישות ומבדידות.
מעבר למשמעת מיטיבה, היי עדינה עם עצמך. את ילדה של היקום, לא פחות מהעצים והכוכבים. יש לך זכות להיות כאן.
בין אם זה ברור לך או לא, אין ספק שהיקום מתגלגל כראוי. לפיכך היי בשלום עם אלוהים כפי שאת תופסת אותה.
יהיו אשר יהיו מאמצייך ושאיפותייך בבלבול הרועש של החיים, שמרי על שלום בנשמתך. עם כל הזיוף, השחיקה והחלומות השבורים, זה עדיין עולם יפהפה.
היי שמחה.
שאפי להיות מאושרת.
