מתחת לפרווה

ממ, אני גאה בי.
אתמול חרף העצלת דיוושתי למרכז לסידורים, הקלטתי שירה ל"אז הלכתי לשם", ובלילה עבדתי עד מאוחר. כבר שלושה ימים לא היה לי אקשן ושיגועים, וכבר יומיים לא שתיתי. הכוחות נערכו מחדש על הגבול המתוח, אין פעולות איבה וחדירות לשטח האויב, וזה הזמן לשיקום ההריסות, טיפול בפצועים, ובניית הכוח והעצמתו.

בלילה קיבלתי פון מבלונדינית שהכרתי לפני כמה שנים. היא רוצה להתנסות בסאדו, ורואה בי את הפרטנר המושלם. גם הפיה השתמשה במונח כזה, 'הפרטנר המושלם למשחקים' או משו כזה, וגם יש לה קראש קטן עלי. מצד אחד זה אחלה ומשמח ומחמיא, אך מצד שני הלב כן מדגדג למשו בעל משמעות עזה יותר ממשחקים.

אני באמת לא יודע. כבר שמונה חודשים לפרידה, וסה"כ אני מסתדר. יש לי ידידות וידידים וחבר אחד קרוב, התרגלתי לחופש וללישון לבדי, והמסע האנתרופולוגי שלי בקרב האנושות מספק רגעי עניין רבים בחברת נשות אצולה מטורפות. מצד שני, דוקטורט בנשים כבר יש לי, עכשיו אני שואף לפרופסורה עם קביעות.

כי בא לי להתאהב שוב, בלב שלם, בלי שקרים קטנים וסכסכנויות דו פרצופיות.