אני: ״כשיצאנו מפה בפעם שעברה תהום אמרה בדרך שבעקבות הסיטואציה עם אבא שלה בשבועות האחרונים היא ממש מרגישה שנאה אליו. עכשיו בדרך היא סיפרה שהיא לא מצליחה להיזכר בשום זכרונות ממנו לפני גיל 12. חשבתי שאולי יש לזה קשר לסדיזם וליחס שלה אליי בהקשרים אינטימיים״.
המטפלת שאלה את תהום כמה שאלות הבהרה על הילדות שלה אבל אז ביקשה לשנות את הנושא: ״יש לי הרבה מה לשאול על המחשבות האלה, אני חושבת שחשוב שנעשה את זה את ואני. כשאתם נמצאים היום יחד פה אני חשבתי על זה שננסה להבנות לכם מרחב משותף. תגידו לי קצת איך יצאתם בפעם הקודמת עם מה שדיברנו, על הביחד שלכם שיש לו כל מיני מאפיינים, גם גופניים וגם של בילוי זוגי אינטימי שהוא לאו דווקא מיני״.
תהום: ״מבחינת מגע לצערי לא כל כך… יש לי יותר מדי זכרונות של מגע לא טוב ונעים שאני נותנת. אני מפחדת שלא אצליח לעצור את עצמי רק בנעים, אני מרגישה את הדחפים האלה וזה קשה לי״.
אני: ״ניסינו להתחבק השבוע, תהום באה להתחבק, אבל אז ממש תוך שתי שניות היא התחילה גם לנשק אותי בצוואר ולנבור בו עם עוד נשיקות. זה כמובן לא חטא נוראי אבל זה היה פולשני ומדגדג וגם הרגיש כמו מצבים אחרים שבהם היא קפצה מאפס למאה או לא היתה קשובה לתגובה שלי למגע שלה.
לי זה מאוד קשה, אני חושב שהתרגילים האלה אולי יכלו לעזור אם יכולנו לבצע אותם, אבל בשבילי זה כמו שהייתי מגיע מרוסק גפיים לרופא אחרי תאונה וההמלצה שלו היתה לרוץ פעמיים ביום סביב הבלוק ופעמיים בשבוע לטפס על הר. זה באמת יכול לעזור לשרירים אבל זה לא משהו שאני יכול לעשות כרגע״.
מטפלת פוערת עיניים בזעזוע: ״הדוגמאות שאתה מביא מדייקות לי את עוצמת הפער… אני רק חושבת על הרופא הזה שהיה נותן הנחיה כזאת אל מול המטופל שמגיע מרוסק גפיים…
אנחנו צריכים להבנות, אם ניתן רק לנסיבות של המציאות לקחת אותנו אליהן אנחנו לא נצא מזה, אנחנו נהיה רק תסכול על גבי תסכול ועצבים על גבי עצבים. אני באמת חושבת שאתם נמצאים במקום, גם עם המתח ביניכם והסיטואציה הזאת, ברמת חרדה גבוהה, עם תוכן זוועתי שאנחנו חיים בו כרגע, יחד עם אינטראקציה יומיומית מאוד מורכבת ומאוד מאתגרת עבור בני הזוג. בואו נתחיל להבנות את זה, לכן ביקשתי שתהיו כאן, ואני לגמרי שומעת את מה שאת אומרת לגבי זה שהגבולות שהמגע שמופנמים לך הם לא גבולות שאת יכולה לסמוך עליהם.
(הטון נהיה אינטנסיבי יותר) אני שמה לב איך את מהנהנת באופן מאוד אוטומטי כשדן אומר שמשהו בך לא מותאם, מפריע… זה כאילו את רגילה להיות במקום הזה שאת מפריעה ולא מותאמת ושמה שאת עושה זה לא בסדר. אם את תישארי במקום הזה אנחנו לא נצא, אנחנו לא נצא מזה״.
המטפלת דיברה ארוכות עם תהום על התכווננות במגע, על ההבדל בין להיות מוכוונת אקט לבין להיות מוכוונת אדם, והביאה כדוגמה אמא שמקלחת תינוק. היא הגיעה למסקנה שאין לתהום את הרכיב הזה בנפש: ״זה שדן מסרב כבר הרבה זמן להיכנס איתך למרחב מיני חופשי וספונטני זה בעצם מחייב אתכם לפתח התכווננות במגע. עכשיו, דן לא יכול להיות שם רק נוכח, הוא צריך קצת ללמד אותך. דן, אני אומרת צריך כי היא צריכה מישהו שיגיד לה זה ככה זה ככה זה ככה… אין לה את זה מופנם״.
לקראת סיום המטפלת שבה לדבר על מעלותיו של התרגיל (sensate focus) ואמרה שאפשר גם לעשות אותו קצר, עם בגדים, או להתמקד רק בידיים/רגליים/כתפיים.
אני: ״ההתנגדות שלי היא לא עקרונית, אבל אין לי את זה בגוף. אין לי את הרצון הטוב לגעת ולא את המוכנות לזרוק את עצמי על הרולטה ולקבל מגע שיהיה לא נעים. כרגע אפילו חיבוק אחד אנחנו לא מצליחות לעשות״.
המטפלת המשיכה ללחוץ שנקיים את התרגיל במתכונת כזו או אחרת.
אני: ״אני לא אומר שאני לא מוכן, אני פשוט לא מצליח להביא את עצמי להרגיש את זה במידה מספקת בשביל לבצע את זה״.
מטפלת: ״גם לא כמה דקות ידיים?״
תהום: ״אני דווקא מבינה מאוד את דן. אני חושבת שכרגע המחווה של מגע עוד מוקדמת מדי״.
אני: ״בואו נצליח לקיים חיבוק ולצאת ממנו בשלום, ואז עוד חיבוק ולצאת ממנו בשלום, ואז עוד חיבוק ולצאת ממנו בשלום, ואז אפשר אולי לנסות להתקדם הלאה״.
מטפלת: ״אוקיי, אז לחיבוק אחד ביום אפשר להתכוונן?״
אני: ״אני לא הולך לאנוס את עצמי לזה ואני לא חושב שמשהו טוב יצמח מזה שאאנוס את עצמי לזה״.
מטפלת: ״מה, לחיבוק? עם אשתך??״
אני: ״כן. לחיבוק עם אשתי״.
מטפלת: ״אז איך תדעו? נשאיר את זה באוויר?״
תהום: ״אני חושבת שצריך להתאים את זה יותר מדויק לפי התחושה שלנו. אני לא רוצה לכפות על עצמי ועל דן מגע. להגיד כל יום חיבוק יומי זה לא מרגיש לי נכון״.
מטפלת: ״יופי, זה תהליך התפתחותי נורא חשוב למגע. התחלנו ממין שאין לו יותר מדי גבולות או מסגרת ועכשיו אנחנו נמצאים בלי מגע בכלל, אז יש מצב שצריך להיות בלי מגע בכלל בשביל לצאת למגע יותר מובנה״.
תהום: ״זה כמו אוכל עם המון תבלינים ולא יודעים מה הטעם, אז צריך להוציא את כל התבלינים ולהרגיש את הטעם ואז להחליט מה להוסיף אם להוסיף״.
מטפלת: ״יודעים מה, אז אולי נשאיר את זה בינתיים ככה ובשבוע הבא רק אחד מכם יבוא… תבואי את שבוע הבא תהום? ואנחנו נראה איך.. איך… איך אפשר להתקדם ב… ב… מציאות הזאת״.
בדרך חזרה הביתה תהום אמרה לי שהיא הרגישה שהמטפלת לוחצת עליי לקיים מגע בניגוד לרצוני. השבתי שעושה רושם שהמטפלת די אבודה והרגשתי קצת חמימות וקירבה מהאמירה של תהום.
