הולך לישון אחרי יום ארוך ופורה בתקווה ללילה אחד נורמלי סופסוף,
קם לפיפי אחרי שעה של נים לא נים כן וחוזר לישון,
מתעורר אחרי 45 דק׳ שטוף חרדה מסיוט מחריד על חייזרים שמגיעים בטקס חגיגי בספינה לבנה ענקית בגודל של אצטדיון כשלמנהיג הצבוע שלהם יש ראש מוארך של ארנב ומשקפי שמש, ומהרגע שהם נוחתים הם מתפשטים כמו אבק לכל עבר בחופים ובמקורות המים, שואבים את החמצן מהאוויר וגורמים לכל המזון לאבד את ערכו התזונתי.
מדבר עם אחותי והיא מספרת שבדיוק תכננה להשלים עם קרובת משפחה שהתעמתה איתה, מתכתב עם אבא שלי במסנג׳ר על כך שהוא לא רואה טעם בהטלת פצצות אטום בודדות על הספינה שלהם כי הם יצליחו להתאושש, להביא תגבורת ולתקן את הנזק, ושבטח יהיה קשה לישון בלילה עם כל הרעש של הפיצוצים.
חושב שחבל שלא הצטיידנו באוכל בשקיות אטומות כמו ביסלי למרות שהחייזרים שואבים את העסיס הביולוגי גם דרך השקית, סוגר את התריסים והחלונות למרות שמרגיש את האבק הקטלני כבר מתפזר בבית ואת האוויר נהיה דל לנשימה ובינתיים מכיוון המרתף שומע רעש והמולה שמתקרבים אליי מלמטה.
