לכבוד יום נישואינו השביעי נסענו לצלול באילת.
בשבת אחה״צ כשהשמש השוקעת ליטפה את המפרץ וההרים שזהרו בצבעים צלולים וקסומים, תהום אמרה לפתע: ״עשיתי לך משהו״. חשבתי שהיא הולכת להתוודות על משהו רע, אבל היא הלכה לרגע וחזרה עם מתנה ארוזה ומעטפה.
עיניה נצצו בהתרגשות כשאמרה: ״אני יודעת שבאמת לא צריך שומדבר אבל בכל זאת רציתי לתת לך משהו״. בעודי פותח את העטיפה בסקרנות היא הוסיפה: ״זה משהו שכבר נתתי לך״. הקול שלה היה מלא כוונה כנה וטהורה של רגשות עמוקים.
בתוך האריזה שכב מוגן ועטוף הספל שהביאה לי לפני 18 שנה, ביום ההולדת הראשון שחגגה לי. זה ספל שחור, אך כשממלאים בו מים חמים נגלית תמונה קינקית שלנו שצולמה כמה חודשים קודם לכן. הידית שלו נשברה מזמן אבל בכל זאת שמרתי אותו בארון. לפני כ9 שנים, כשהתעוררתי שטוף חרדה וכאב אחרי הלילה בו בישרה לי שהתגברה עליי סופית ושטוב לה בלעדיי, רצתי אינסטינקטיבית לארון לבדוק שהספל עדיין שם.
בשבועות האחרונים היא מצאה אמן קינצוגי שיצר לספל ידית חדשה, והביאה אותו מוצפן איתה לאילת יחד עם כרטיס ברכה יחודי שיצרה עם תמונות שפיתחה מטיולים שלנו.
התרגשתי מאוד מהמחווה, מהבעותיה וממילותיה, ושתינו דמענו מהתפעמות על אהבה ענקית וסוררת שאף פעם לא היתה קלה אבל גם אף פעם לא נגמרת. אהבה של פעם בחיים.
הברבוז התמים למראה הזה הוא למעשה צולל פסיפי שהגיע מצפון מערב קנדה!
זו הפעם הראשונה שמגיע לאילת אחד כזה, והוא ריכז סביבו המון תשומת לב מקהילת הצלמים והצפרים:
