אמנם אני יזמתי את הפרידה מהמיתולוגית אבל ממש קיוויתי שהיא לא תתן לי ללכת. החודשים עברו, ולמרות שהתפתחו לי חיים מעניינים ורוויי אקשן בקהילה עדיין חיכיתי לסימני חרטה ממנה ולגמתי בשקיקה כל שיחת פון ומפגש חטוף איתה.
בקיץ גיליתי שהיא נסעה לניו יורק לכמה חודשים והבנתי ממנה שהיא לא חושבת שנחזור להיפגש כשהיא תשוב לארץ.
באותן שנים עדיין היה תלוי נגדי צו עיכוב יציאה מהארץ, מתנה שקיבלתי מגרושתי כמה שנים קודם לכן אחרי שסיפרתי לה שאני עומד להחמיץ את הסדרי הראייה בסוף השבוע כי אני טס להופיע עם צביקה פיק בקורפו.
הדילוגים הטרנס-אטלנטיים של המיתולוגית הדגישו את הפער ההולך ונפער בינינו והעניקו את ההשראה לדימויי הטיסה ומסלול ההמראה בשיר. בדמיוני ראיתי איך המטוס שלה ממריא ואני רץ בטירוף להספיק אותו אך מגיע מאוחר מדיי בדיוק כשהגלגלים נפרדים מהקרקע, מנופף נואשות בידיי וקורא בשמה כמו במלודרמה סוחטת דמעות.
בדיעבד אפשר להגיד שהנסיעה שלה שחררה גם אותי להמריא למקומות שעוד לא הייתי בהם.
את היית המומה
הסתלקת בעינים שורפות
הסתובבת אבודה ברחובות
לא הייתה לי ברירה
לא הבנתי הכל בעצמי
מכתשים נפערו בתוכי
מרחוק... קורא לך
לא נותר בי עוד כוח יותר לשליטה וניצול
מרחוק... כבר לא מחכה לך כי הבנתי
שהגענו לקצה המסלול
אני עדיין חושק
לא הפסקתי אותך לאהוב
לא ידעתי זה יכול כל כך לכאוב
אני מתגעגע
לביתנו החם
שאליו לא נשוב לעולם
המבט הקר בעיני הנחש גורם לי לרצות לעצום את עיניי מחדש
מרחוק... קורא לך
לא נותר בי עוד כוח יותר לשליטה וניצול
מרחוק... כבר לא מחכה לך כי הבנתי
שהגענו לקצה המסלול
מרחוק... האם את שומעת?
פשוט לא יכולתי לשאת עוד שקרים ובלבול
מרחוק…מתגעגע, לא יודע
אם הגענו לקצה המסלול
ניתן גם להאזין לאלבום בשלמותו ב.