מתחת לפרווה

ובכן,
עברתי הערב חוויה מזעזעת.

לפני שבוע ניגנתי בקמלוט. בקהל הייתה בחורה יפה ובעלת נוכחות בלתי משתמעת לשתי פנים...החלפנו מבטים רבי משמעות לאורך כל ההופעה...היה לה שיער ארוך שחור, איפור כבד וכהה מסביב לעיני חתול ירוקות ועמוקות, מקועקעת, סנדלים חושפי בהונות לרגליה...כמובן שהתאהבתי מיידית ולנצח. (:
בירור קצר העלה שהיא עובדת במשרד היחצ"נות של הזמרת איתה הופעתי. נגשתי אליה והצגתי את עצמי..נשקתי ברכות על לחייה...הבטתי עמוקות אל תוך עיניה...נגעתי בידה שהייתה שעונה על כסא שהיה הפוך על שולחן, ברכות, בחמימות, בחושניות...ידה בהתחלה לא נעה...אחר כך התמסרה, ואז עשתה את המעשה המדהים של ללחוץ עם האגודל שלה על "כרית האהבה" בבסיס היד בצד ימין, מה שהעיד עבורי על דומיננטיות והבנה מינית עמוקה. לחשתי באוזנה, "אני הולך לחפש אותך"..."אני אשמח.." היא השיבה.

קמתי בבוקר, השגתי את מספר הפון של המשרד. אזרתי אומץ להתקשר. ענה לי בחור בשם משה. היא לא הייתה. הוא לחץ לדעת באיזה עניין אני מתקשר. ניסיתי לבטל אותו בביטחון עצמי וזחיחות מופגנת. זה לא עבד. השארתי מס' טלפון וחזרתי לחיי העגומים. שעתיים אחרי, מוצף בהכרה שהיא תראה את ההודעה שלי רק בראשון בבוקר, התקשרתי שוב. משה היה חסר סבלנות במיוחד ואפילו קצת אנאלי. ביקשתי שיתקשר אליה ויגיד שהתקשרתי, היות והוא לא רצה להסגיר את המספר שלה. סירוב מוחלט וחוסר סבלנות מצדו סיים את הסיפור לשבוע ההוא.

יום ראשון בזק ניתקו לי את הפון בצהרים, אבל התקשרתי מסלולארי של לקוח. משה ענה שוב, הפעם נחמד יותר, ובישר חגיגית שהיא ביקשה שאשאיר את המספר. (השארתי ביום חמישי אבל מי סופר)
(מאיר שלו סופר. גם ש"י עגנון...אוף אני סוטה. ((מה חדש)) אוף איפה הייתי)

חיכיתי
לא ממש
אבל טיפה
היום התקשרתי שוב, משה היה ידידותי להפליא, ואחרי כמה שיגועים ועצה ידידותית להתקשר בלילה, הוא מסר לי את המספר המיוחל.
שתיתי קצת וודקה עם מיצאדום לשחרר את הלשון ולאהוב את העולם
שאפתי מהג'ויינט המתקתקה.
חייגתי, מקווה שהיא לא תענה ואשאיר הודעה.
היא ענתה.
השיחה בהתחלה קצת נתקעת, אחר כך קולחת, אחר כך לא רוצה להיגמר. היא חמודה. אני מנחש שהיא גדי ואם לא אז עקרב. היא אריה (אריה? ווטס ד'את? מי אריה? איזה מין מזל זה?) היא לומדת שנה רביעית לתואר שני בפסיכולוגיה. היא נוהגת לישון עם בני זוג פוטנציאלים הרבה לפני שהיא שוכבת איתם. אוהבת להירדם עם גברים. (זה כמו לשלם מקדמות על אוטו שאתה לא יודע אם תקבל בסוף) היא רוצה להקריא שיר אבל מתביישת. ונוס יודע לשכנע ובסוף היא נעתרת. שיר נחמד. מקריאה חמוד. (השיר הוא על איך שהיא רוצה לישון עם הגבר ושלא ירמוז לה ללכת)
אני מצליח לספר קצת על איך שברחתי בגיל 16 מהבית ויש לי ילד בן 7.5 . וגם שיש לי אולפן ואני עובד רק במוסיקה. וגם להתנצל שלפעמים יש לי נטייה לאובר-דרמטיזציה. ("שמתי לב" היא אומרת בספק חיוך בהתייחסות להופעה.)
השיחה איכשהו מתגלגלת לברית מילה ואיזה מנהג פאגאני מזעזע זה, והיא עוצרת ומבקשת שלא נדבר על "בולבולים" בשיחה הראשונה. (אני מזדעזע מה"בולבולים" ושואל אז על מה נשאר לדבר (; )
אחותה ביקשה ממנה לרקוד ריקודי בטן (היא רוקדת ריקודי בטן אבל מצריים-פחות מיני) בחתונה שלה בעוד שבועיים אבל החתונה בצהריים והיא מתפדחת. אחותה עושה לה ריגשי. אתכם זה מעניין? כי אותי לא. (:
היא לוקחת את הרגע להסביר שהיא סיימה מערכת יחסים של שלוש שנים לפני חצי שנה, אותה סיימה ללא כאב וללא חרטות, מלבד הזמן שבוזבז, אבל כנראה שכך יותר קל לסיים. ושהיא מאוד סלקטיבית. וקשה עם גברים. ושהיא מרגישה צורך לפצות על הפרפרים בבטן שהפסידה ושהיא רוצה ללכת על בטוח.
ואז היא מכריזה שהיא עומדת לשאול שאלה "משטרתית"!
האם אני "עושה סמים"
ובכן, אני מגמגם, און אוקייז'ן, את יודעת, ככה מפעם לפעם. אבל רק קלים...
ואז הטון שקודם היה בוגר אך עדיין ורדרד וצמרירי עד כמה שתקשורת סלולארית יכולה לאפשר, הופך להיות קר ונוקשה, והיא מספרת על כמה היא שונאת אנשים שמעשנים גראס ואיך שהם כולם עצלנים ובורחים מהמציאות וחסרי אמביציה. אני מנסה להתנגד להכללה ומוצא את הטון מתקרר עוד יותר. אני מוותר. אני מנעים את הטון שלי חזרה. משנה נושא. נותן לזמן לעבור. עכשיו אפשר לסיים את השיחה. לילה טוב לה וחלומות פז לי (היא ציפור לילה, ביררה מה אני...הסברתי לה שאני ציפור ורסטילית) "להתראות, אני מניח" אני שולף, רגע לפני "בה ביי" מחויך ונורמטיבי.



מזל שאני לא באמת רוצה
מזל שאני יודע שאני יכול בלי
מזל שיש לי ילד ומוסיקה ואת קריירת האן בי איי
מזל שהבנתי, שאושר לא מגיע דרך איזו מישי.
אחרת
אולי
הייתי דואג.