מתחת לפרווה

לקראת הבדיקה לא קיבלתי שום תמיכה, עידוד, אהבה או יחס בבית, כרגיל.

עוד לפני שעליתי על ההליכון הרגשתי את החרדה מתגנבת ומתפשטת. היא התגברה כשהבודקת היתה עסוקה במהלך כל הבדיקה באיזה עימות בטונים גבוהים בטלפון, כשהבודק השני היה עסוק בגלילה בטלפון שלו וכשבמסך הגדול מולי הקרינו סרט על צוותים שמתחרים בדיג טונה בלב האוקיינוס (טריגר שנוצר בחוויה הטראומטית במלדיביים לפני שנה).  

הרגשתי את המועקה והפחד בנשימה ועלו בי מחשבות שאולי לא אעמוד בקצב ואפול מההליכון או שאיאלץ לבקש להפסיק את הבדיקה או שאיחנק מקוצר נשימה והתוצאות לא יאפשרו לי לצלול ולטייל יותר.

בכל זאת צלחתי את הבדיקה והגעתי לדופק המטרה.

״הנבדק הסתגל לדופק מטרה ונותר אסימפטומתי בכושר גופני טוב לגילו
אקו לב במאמץ ללא הפרעה איזורית חדשה״.