לפני 17 שנים. יום ראשון, 12 באוקטובר 2008 בשעה 3:50
הרגשתי כלוא, חנוק.
טובע במים חמימים ועמוקים.
הרגשתי לא שלם. חרדתי מהעתיד לבוא. מאובדן החופש. מהבדידות שבתוך קשר.
ולמרות שהמקום עשה לי טוב, נעם לי, חיזק אותי.
למרות שזה היה לי חדש וראשוני ולימד אותי המון.
למרות שאני אוהב בה כל כך הרבה דברים, ובצדק.
למרות שבכיתי ממש כמוה.
נבהלתי. ברחתי.
חשבתי שאם הסוף במילא יגיע, מוטב שיגיע מוקדם. חד ואלגנטי, כמו סוכן חשאי שבא לרצוח.
יש בי ערגה תמידית לשני מקומות.
המקום שעוד לא הייתי בו, והמקום שעזבתי.