מתחת לפרווה

העלמה אספה אותי מהחזרה עם הבלוזבאנד שאני מנהל מוסיקלית, (הופעה בחמישי בסאבליים) ועוד הספיקה לשמוע ביצוע אנרגטי ורוקסיטי ל"דליילה". כשנכנסנו למזדי מכונית השרד אמרתי לה שחשבתי על זה הרבה, והגעתי למסקנה שהיא חייבת להירגע ולא להיות כזו דרמה קווין על כל דבר... (;

ה"שיחה" שלנו במהלך היום, בחילופי הודעות ארוכות ומפורטות בכלוב עשתה לנו המון טוב. כשמגוללים את ה"היסטוריה" אפשר לראות איך בהתחלה הצבעים היו כהים וקבועים, ולקראת הצהריים כש'התפייסנו' התבהרו ונהיו צבעוניים ומגוונים. קצת מתיחות על הגבול, זה הכל. ממש לא הגענו לפעולות איבה, ובטח שלא למצב defcon. וגם, רק בגלל לחץ וחרדות בשני צדי הגבול, ועצבנות של מערכות המודיעין.

אז החלטנו להירגע, וזה עבד יפה מאוד.
היא הביאה בקרדי גולד ודיאט אקסלים, ואחרי שהתרגענו קצת (ושרפנו לעצמנו את האצבעות תוך הדלקת נרות) גלשנו אל תוך חירמון מתוק, ואז דוגי ורגיל ומציצה וירידה, ומזמן קירות קן הציפורים לא הדהדו בכזו רה-זונה-ציה. (אשכרה דאגתי מהשכנים...) שווה להירגע ולהשתחרר, אין ספק.

בבוקר התעוררנו ביחד לתוך מזמוזיישן, ואז כשהיא באה לקום ולעבור מעלי היא התיישבה על זקפת הבוקר הנחרצת שלי ואמרה : "נתקעתי בדרך". היא שוב יצאה באיחור גדול לעבודה כי נסחפנו עם הקפה (איזו יפה וקורנת היא היתה בבוקר, עיניה הכחולות פשוט זורחות, עור הפנים שלה בוהק והחיוך המאוהב והשובב מרוח בין לחי סמוקה אחת לחברתה) וזיינתי לה את הפה.

השבעתי אותה לא לספר על הפטיש המביך הבא לאף אחד, ואני מקווה מאוד שגם אתם תדעו לשמור סוד :
יש לה טבעת כסופה עם אבן בצבע תכלת, ולפני כמה לילות כשהלכנו לישון היא הורידה אותה וביקשה שאניח אותה על השידה. כשהטבעת החליפה ידיים ענדתי אותה חזרה על קמיצתה באיטיות מתגרה ולחצתי קצת בסוף. חזרתי על הפעולה פעם או פעמיים (גג שלוש). בלילה הבא ההתרחשות חזרה על עצמה, אבל אז בבוקר הטבעת נשארה על השידה. אמש כשהלכנו לישון לקחתי את הטבעת ביוזמתי ועשיתי את המעשה, עם הלחיצה בסוף והמבט בעיניים והכל. ואפילו בבוקר, עכשיו כשאני חושב על זה, כשראיתי אותה עונדת אותה באתי לעזור. ("אם את מגלה על זה למישו אני רוצח אותך !!")

בערב זה יהיה שלושה שבועות מאז שהכרנו.
לא עבר יום מאז בו לא נפגשנו.