מתחת לפרווה

שבוע ישן בלי סופ"ש ומטעניו הבלתי מפורקים והבלתי מבוטאים.
שבוע חדש, גם הוא יהיה בלי סופ"ש, ומטעניו נבנים על הקודמים כמו שקי חול בשוחות קרב.

רע לי.

(גמאי נובו 20.11.08, גם השנה, אין על הבוז'ולה הישראלי)

משו שיכול היה להיות משמח אלמלא היה רק תיקון של עוול מטורף, ופרי של המון יזע ודמעות והשקעה סיזיפית ועקבית, ומבשרם של עוד מאלו, התרחש היום בצהריים בחדרה. ועדת החלטה החזירה לי ברצון ומתוך שכנוע פנימי, ובעקבות המידע שהגיע מגורמי הטיפול השונים, את כל הסדרי הראייה שנלקחו ממני לפני 16 חודשים, ושרובם כבר הוחזרו בינתיים. אין לי כוח להיכנס לכל הסיפור, מכורות הפרווה ודאי זוכרות והחדשות יכולות לעיין בארכיון ביולי/אוגוסט 07 הטראומטים ביותר בשביל להבין. בכל מקרה היום נסגר מעגל בנושא הזה, ובאמת מגיע כל הכבוד למחלקת הרווחה של חדרה. (ותודה לאלוהים גם, שלא תחשבי שאני לא אסיר תודה. זה פשוט שאני מתקשה להתמודד עם כל שאר החרא שאת מעניקה לי בנדיבות ובעקביות).

אני תמיד מטיף להסתמכות עצמית, לפינוק אישי וללקיחת הגורל בידיים.
לכן תכננתי במהלך הזמן הפנוי בשמונה שעות הסיבוב לחדרה ובחזרה (שזה תמיד הרוב שהולך על נסיעות והליכות...סיימתי את לוליטה... עצוב וקשה.. כמו תמיד, המציאות רוצחת את האהבה שיכולה להתקיים רק בדמיון או באמנות) איך אסשן את עצמי בערב. יו סי, בדידות, כמו אושר, הרבה פחות תלוייה בגורמים חיצוניים ממה שנהוג לחשוב. במילא אין לי עם מי באמת לדבר. פעם כתבתי, שכשלמתחלפים אין עם מי לשחק הם מרביצים לעצמם וזה מספק את שני צדי ההתחלפות.

אז תכננתי לחמם את הבית (ואכן חיממתי) ולהתקלח ולנקות את התחת (הדוד הודלק אך הסאב טרם גרר את ישבנו) ואז לתלות על עצמי את המצבטים החדשים שקניתי בחנות חומרי בניין ואת האטבים החדשים מהתחנה המרכזית, המון המון מצבטים, ולדחוף פלאג ולהתיישב עליו, ולקשור את הזין והביצים, ולתזמן לפי זמנים שאחליט עליהם מראש כך שלא ארחם על עצמי, ולזיין את עצמי בתחת עם הדילדו של הסטראפון, (היתה לי תמונה בראש מהסרט "שם הורד", כשהנזיר השמן והקרח מצליף בעצמו בעלטת חדרו... זה עשה לי עצוב וחשבתי שאקט כזה יהיה לי מפורש מדי וקשה לביצוע) ולצפות בtube8 ולדמיין שהבלונדינית היא החברה שלי שמזדיינת עם הכושי לעייני כשאני כך מושפל ומעונה, ואז לגמור וללקק את השפיך ולכתוב על זה כדי להעצים את ההשפלה. אבל אין לי כוח.

אין לי כוח גם לשומדבר אחר.
אין מצב שאני עובד עכשיו אחרי רק כמה שעות שינה מגומגמות וחסרות מנוחה בלילה, אחרי סופ"ש עצוב ורע ומרוקן, אחרי שבוע של טלטלות וציפייה והרבה הרבה עומס ולחץ, ואחרי הסיבוב הלוך ושוב לחדרה היום, ורק שעת שינה אחת שהנפש שלי הרשתה לי בטרם הויברציה הפנימית ההולכת ומתעוותת העירה אותי להמשיך בקיום הזומבי הזה, של לא יכול לישון מרוב הקריזה וההכלה העצמית ועייף ובודד וחרד ומתוסכל ולמוד נסיון מדי בשביל לעשות משו בנידון.