לכל מי שהתקשר.ה אליי או כתב.ה לי למרות שהשבתתי את החשבונות ברשתות החברתיות השונות מבעוד מועד ועניתי למי שפנת.ה ובירכ.ה בהודעה מועתקת:
״תודה,
אין לי יומולדת השנה,
ביליתי את הבוקר בבית המשפט ואחר כך ברבנות.
לא בא לי לתקשר עם א.נשים ולכן השבתתי זמנית את הרשתות החברתיות.
שנה טובה״.
אני לא רואה בכם חברים, אני רואה בכם אנסים, והיחס העתידי שלי אליכם יהיה בהתאם. מה יכולה להיות הסיבה לפרוץ את הגבולות ככה, חוץ מזה שרגשות הדאגה או ווטאבר שלכם יותר חשובים לכם מהצורך שלי להתאבל בפרטיות ביום ההולדת שלי?
יום ההולדת שלי ה49, דרך אגב, היה הכי גרוע וכואב אי פעם, והיו לי.
(בבקשה בלי איחולים בתגובות או בהודעות, זה מטריח ומעצבן אותי ולא עוזר לי בכלום. זו היתה הסיבה המרכזית שהשבתתי את החשבונות. הסיבה השניה היתה שאילו הייתי כותב, הייתי קרוב לודאי מסתבך כמו באפריל. מסתבר שזה לא עוזר. ה״חברים״ שלי נחושים לחצות את הגבולות שלי בכל מקרה).
בבוקר הייתי בבית המשפט עם תהום, ואחר כך ברבנות. יש להסכם שלנו תוקף של פסק דין ותאריך קרוב לסידור גט. (הדיון היה אמור להיות בבוקר לפני שנסעתי לאילת, אך נדחה שעה לפני הדיון ליום ההולדת שלי).
בערב היו אזעקות כחלק מהבדסם המדיני שמתנהל כאן בשיתוף פעולה אזורי מתואם להפליא, שפוי בטוח ובהסלמה, והואיל ותהום נבהלה הצעתי לה לבוא להיות כאן עד תום הטקס, (הבנין פה חדיש יותר ויש בית כנסת מפנק במקלט כך שיש פיקוח של ההשגחה העליונה) מה שהצריך ממני להיות מוחזק ומנותק.
בין לבין ערכתי את סרטון הצלילה ויצרתי לו מוזיקה. יצא עצוב ובודד מאוד, בדיוק כמו שהרגשתי.
במהלך היום כנראה רזיתי 4 קילו מהדמעות.
איבדתי הרבה ״חברים״ היום.
את כולם משכתי אליי בצלמן של הטראומות העמוקות שלי.
אני לא מוכן לחיות יותר עם חציית גבולות.
בנוסף הרגשתי איך זה כשהאהבה התשוקתית הנכספת בה השקעתי שני עשורים של חיים נגמרת במסדרונות ואולמות לבנים פלורסנטים עם חותמות כחולות סדרתיות.
בגלל שאני לא סומך כבר על הבנת הנקרא או הקוגניציה הכללית או האינטליגנציה הרגשית של אף אחד.ת, אני חוזר ומבקש, בלי איחולים בתגובות.
