השולחן החדש לסלון הגיע אתמול סופסוף (107 ס״מ באורך המקסימלי).
הוא נוצר בהזמנה מיוחדת ואני אוהב שהוא יחיד במינו, בצורת לב פצוע כמו שלי, ושל״פצע״ יש צורה של דינוזאור רושף להבה.
היום עוד לא הדלקתי את המזגן המרכזי בכלל. יש בריזה חזקה ונעימה, שקט מסביב, ציוץ ציפורים, וקצת פחות רעש בפנים.
לפנות בוקר עשיתי 42 דק׳ על האליפטי בג׳ים (פעם ראשונה שכתבתי 49 בגיל). תרגלתי מדיטציה, שמיעה ומוח. הדירוג שלי מטפס לאט חזרה אחרי השפל שצנחתי אליו לפני חודש. המשקל חזר לרדת.
הכנתי סלט ירקות, דג מרוקאי, אספרגוס בנינג׳ה וטחינה. (אתמול גיליתי באיחור שאין לי כוחות לבשל ושאין וולט. ארוחת החג שלי היתה המון וויסקי Arran Amarone Cask Finish 50% ושתי פרוסות לחם קל קלויות עם חומוס ופסטרמה).
השקיתי את העציצים, החלפתי מצעים, החזרתי את ציוד הצלילה למקומו לאחר הייבוש. שאבתי אבק מכל הדירה, כיבסתי, ייבשתי, קיפלתי.
חתכתי לעצמי את האצבע כשניקיתי את הלהב המזויין של הבלנדר נינג׳ה (מברשת, דן. קנית מברשת ורודה נחמדה לדברים כאלו).
הצטברו לי המון מיילים לימודיים/שיווקיים מאז יולי והתחלתי לנקות את השולחן מהם.
המיקוד שלי לחודש הקרוב הוא לפתח מחדש שגרה בריאה ויעילה, עכשיו כשתהליך הקינון הראשוני כמעט הושלם (עדיין מחכה לספה לסלון).
boozing and snoozing עם כדורים לא יעבירו את הערפל המוחי הסמיך הזה, ואנסה להגביר קצת את הטוב ולהפחית קצת את הרע במקביל בתקווה לתפוס קצת מומנטום.
יום שלישי היה אולטרה אמוציונלי בשבילי, והמילים האלה שקיבלתי בבוקר (רגע לפני שתהום הגיעה עם שקית מתנות מקסימות ומילים מרגשות משלה ויצאנו לבית המשפט ולרבנות) עדיין מעלות הרבה דמעות גם יומיים לאחר מכן:
טיפשון, הוא לא חייב לי כלום.
