כששוטטתי בשבת שעברה עם Ollie חברתי הנדירה היא שאלה אם ארצה לבוא איתה למסיבה בחמישי כגרוש טרי מהניילונים. במקום לענות את ה״לא״ האוטומטי שלי אמרתי שאני משאיר 5% שאולי זה יקרה.
בתחילת השבוע כתבתי למנהל הליין המתוק והוא אישר לי שאכן מכניסים גם דינוזאורים סוטים מרוטים כמוני ונתן לי להרגיש מאוד רצוי.
כשחזרתי היום ב14:00 מהרבנות שקלתי את צעדיי והחלטתי לבחור בנתיב הבריא ולצאת למסיבה (ולהיות פרודוקטיבי עד אז) במקום להתחיל לשתות ולהימחק מאותו הרגע.
החרדה שהפכה לאורחת מתמדת עם שקיעת השמש בימים האחרונים בוששה להגיע, ורק ב20:15 התחלתי לשתות (סטולי ומונסטר זירו במקום וויסקי מעושן 46%).
ב23:00 עליתי על קו 73 שהביא אותי חיש קל אל המסיבה.
היה קצת מוזר שזה לא היה מוזר לי בכלל. זה קטע עם זכרון שרירים, וגם הלב הוא שריר.
יש לי נסיון. כבר הגעתי למסיבות פטיש לבד, שבור לב, אחרי פרידה. לא פחדתי, לא התביישתי. ידעתי איך לפעול והרגשתי טוב עם הידע הזה.
הנוכחות התומכת של Ollie (שנראתה מרהיבה ויחודית, מעולם לא ראיתי אותה ככה זוהרת בסטינג בדסמי) מהרגע שאיתרה אותי עזרה לי מאוד.
מצאתי את עצמי מגלה את הגוף שלי מחדש, רוקד בתנועות מגוונות, יצירתיות והבעתיות שמשלבות את כל האיברים ואת הבעות הפנים. זה קרה לבד, לא הייתי צריך לחשוב על זה. מישהי צעירה, יפה וממש חמודה שרקדה איתנו ושהתוודיתי בפניה שאני מגלה את הריקוד מחדש אחרי 15 שנה ובודק מה אני מסוגל לעשות עם הגוף ואילו איברים, שרירים ומפרקים משתפים פעולה אמרה שזה ממש יפה לראות. הסמקתי וצברתי בטחון.
(מסתבר שכל הזמן הזה בג׳ים לא יורד לטמיון ואני אכן בכושר טוב ממש).
המטרה שלי היתה לשרוד 90 דק׳ במסיבה ללא מצוקה והיא הושגה בהצלחה, בקלות ובהנאה. באתי רק לטבול את הרגליים בזהירות. הליין באמת נפלא. המוזיקה, האנשים היפים (שרק התרבו), המרחב, התפאורה והאווירה. כל חיבוק עם חבר.ה ותיק.ה ואהוב.ה שלא ראיתי זמן רב היה בונוס משמעותי ומרענן.
אבל העיקר בשבילי היה הגילוי העצמי של היכולת לרקוד. חלמתי על זה עוד מתחילת העשור הקודם, כשהייתי רואה צ׳יירלידרז במשחקי nba והרגשתי כבר זקן ושמן מדי. עשרות הק״ג שהשלתי והמעצורים הרוחניים שפרצתי עזרו לי לגלות שזה הרבה יותר קל ממה שחשבתי.
הגוף שלי יודע לרקוד.
המוח החבוט שלי מגיב (מאוד) למוזיקה,
הגוף מגיב לפולסים מהמוח.
זה פשוט וטבעי.
לא הייתי שיפוטי או ביקורתי כלפי עצמי, ולא רציתי להשיג שומדבר מאף אחת, ואחרי קצת יותר מ90 דק׳ ליוויתי את Ollie הביתה כמוסכם. כשהתחלתי לנדוד דרומה נשבר לי העקב של הנעל האלגנטית אחרי שחציתי את ק. גלויות והזמנתי גטי מאייפון האיכרים שלי, כי אני כבר ילד גדול ויודע איך.
