1. הייתי בדרכי למסיבת חנוכה בגן של הבן שלי בסוף דצמבר 2000. סיימתי מוקדם חזרה למופע בידור של סטנדאפיסטית ידועה משנות השמונים. הייתי העורך המוזיקלי, הבמאי היה עידו רוזנבלום.
2. החזרה התקיימה במרכז העיר. הלכתי ברגל לתחנת רכבת השלום. כשהגעתי מבטי התמגנט לחיילת גבוהה (182, סנטימטר אחד פחות ממני), כחולת עיניים, יפהפיה, עסיסית ושופעת שעמדה בתור למכונת הכרטיסים וליקקה גלידה אמריקאית (עדיין קוראים לזה ככה?) בטעם וניל בגביע (כראוי).
3. לאחר שהצטיידתי בכרטיס חיפשתי אותה אך לא מצאתי. כשירדתי לרציף לכיוון רחובות הבחנתי בה ברציף מולי ומבטינו נפגשו מעבר למסילות. עשיתי תנועה של טלפון עם היד, היא עשתה תנועה של ״אתה״ והכתבתי לה את המספר בעזרת האצבעות. למחרת היא התקשרה.
4. כמה ימים לאחר מכן נפגשנו ליד ביתי בסמוך לנמל תל אביב. זה היה שישי בצוהריים. עכשיו כשאני חושב על זה, באותו הערב הלכתי לקרן בפעם האחרונה ועזבתי אותה במיטה לאחר שלא הצלחתי להירדם. קצת sneaky מצדי.
5. התברר שהחיילת היא למעשה קצינת חינוך בתולה בת 19 מרעננה. (אז והיום אין לי שום הבנה בנושאים צבאיים והכי קרוב לשירות צבאי שהיה לי זה טקס הענקת דרגת הסגן שלה בקריה, כשהתכבדתי לענוד לה את הנו איך קוראים לזה? דרגה?) .
6. אחרי הקפה טיילנו קצת בשכונה (הצפון הישן, שבאופן מוזר היה אז יותר ישן מהיום) ואני זוכר שהיא הרימה את מבטה ואמרה שלפעמים בעיר שוכחים להסתכל על יופי השמיים, על עצים ועל ציפורים.
7. לקחתי אותה לראות את הדירה, השמעתי לה שירים שלי והתמזמזנו בלהיטות על השטיח.
8. בדייט השני נסעתי אליה לרעננה בקו 48, היא אמרה: ״אני לא סתם עוד אחת״ והשבתי: ״ברור!״.
9. בדייט השלישי היא באה אחרי הצבא לישון, הכנתי לה שניצלים ופירה והדוד התפוצץ מרוב התרגשות. (היא עזרה לנהל את הסיטואציה ולגרוף את המים עד שהשרברב הגיע).
10. היינו כמעט ארבע שנים יחד, כבר היתה טבעת אירוסין, תאריך ואולם כשנפרדנו.
11. היא באה מעולם שונה מאוד משלי, ולימדה אותי שהחיים יכולים וצריכים להיות טובים. כשמשהו לא היה מוצא חן בעיניה היא היתה אומרת: ״לא כיף״. אני זוכר שזה הדהים אותי, כי השתמע מזה שבכל יתר הזמן כן כיף. ״לא כיף״ היה הכי גרוע בסקאלה שלה.
12. השיר נכתב באחת מהפרידות הזמניות בתחילת הקשר. כשהיא באמת עזבה אותי זה נשמע הרבה פחות חמוד וסנטימנטלי והייתי מרוסק ומבעבע מכאב. לאחר הפרידה התגלגלתי לדאנג׳ן ומשם לכלוב, ואז התחיל החלק של ההיסטוריה שלי שרובכן מכירות.
13. בהיותה בתולה לימדתי אותה הכל כולל הכל. בהתחלה ונילי, בהמשך קינקי, ולאט לאט היא הפציעה והתגלתה כמלכה מדהימה. היא הביאה מתודות ורעיונות מנסיונה כקצינה (עוד על זה בשיר הבא).
14. ״למה יש לי צורך להמשיך ולסבול״ זו שאלה מצויינת (עם דגש על המילה ״צורך״) ולא בטוח שהתשובה היא רק ״כי מזוכיזם״.
15. הסיטואציה שמתוארת בסי-פארט (שלא פתחתי לה את הדלת) קרתה במציאות כמובן, ויש לי זכרון בהיר של אותו הלילה למרות שהייתי שיכור. הנטייה המזדמנת שלי להתכווץ בואקום ואז להתפוצץ כמו רימון רסס ולפגוע בשוגג בא.נשים שמנסים להתקרב אליי היתה קיימת גם אז.
הייתי מאוהב בנסיכה מרעננה
ארוכה ומתוקה כמו בננה
הכרנו ברכבת רק אתמול
ליקקה גביע גלידה במבט כחול
הייתי מאוהב בנסיכה מרעננה
קצינת חינוך בצבא הגננה
היה לה לב אוהב ואמיתי
רציתי שהיא תחנך אותי
אז למה למה למה
למה בא הצורך להרוס את הכל
ולהמשיך לשתות לבד אל תוך הלילה
למה יש לי צורך להמשיך ולסבול
שפוך על הרצפה במקום לעוף למעלה
מתי יהיה לזה סוף?
הייתי מאוהב בנסיכה מרעננה
הכרתי לה את כל השכוננה
מטריפה ומפתה
את רוב הזמן בילינו במיטה
הייתי מאוהב בנסיכה מרעננה
עד שהיא הביאה לי ׳תג׳ננה
היא חשבה שהעולם סביבה סובב
כל הזמן רצתה פינוק ותשומת לב
כשהייתי מדופרס
באת להיות איתי
ולא פתחתי לך ׳תדלת
רציתי שתלכי
הייתי כמו אקדח טעון
לא יודע איך פתאום איבדתי אמון
באנשים ובך
ובעצמי
הייתי מאוהב בנסיכה מרעננה
ארוכה ומתוקה כמו בננה
איתה הייתי כמו נמר בכלוב
היא עזבה אותי
עכשיו אני עצוב
ניתן להאזין לאלבום בשלמותו בשירות הסטרימינג הקרוב ללבך.
