מתחת לפרווה

אמש סיכמנו את החודש הראשון של מחברת הציונים של העלמה.
היא השיגה ממוצע 6.9. לא משו.
הציון הכי גבוה היה 7.6 באמון, והנמוך ביותר 5 בהפנמה ויישום.
אמנם בחלק מהקטגוריות היו לה גם תשיעיות ועשיריות, אך הן נפגמו עקב ציון או שניים נמוכים, מה שהדגיש את חשיבות ההתמדה.

היא אמרה שבחיים לא קיבלה תעודה כל כך גרועה, שבביה"ס היתה נסרטת אם היתה מקבלת 9.5 במקום 10.
מה לעשות, היא לקחה על עצמה אתגר כבד מאוד, להיות הזונה הטובה ביותר שאי פעם היתה לי. יש תחרות קשה ומשמעותית... זה כמו שמישי היתה מכריזה פתאום שהיא רוצה להיות בטופ 10 של הטניס העולמי. והיא הרי הסכימה עם כל הציונים שקיבלה לאורך הדרך...הייתי הוגן.

כמו כן נרשמו אמש התחצפויות וטרוניות מצדה שלא עמדו בקנה אחד עם מילות ההתמסרות העמוקות ששמעתי ממנה בלילה הקודם, מה שגרם לי לתהות אם היא אכן מבינה עם מי היא מתעסקת ואת גודל השעה והמשימה.

היא מרבה להביט בי במבט מאשים/מחוייך/מחורמן ולסנן : "רוע טהור!"...
אבל אם לא הייתי רע אליה היא לא היתה אוהבת אותי כל כך.