לפני 18 שנים. יום חמישי, 18 בדצמבר 2008 בשעה 18:50
וכשניסיתי לדבר איתה על זה היום, כשכתבתי לה על הרגשות הטעונים הסוערים והמורעבים שהובילו אותי ללילה ליילי+עניינים עם האקסית אמש, הכעס והפגיעות שלה הרחיקו אותי, שיתקו לי את התקשורת. הרגשתי שככל שאנחנו מדברים על זה ומנסים ללבן, התמונה רק משחירה והיעדר השפה המשותפת בנושאים האלה מסנוור באדום בוהק.
וקיוויתי, למרות שזה אף פעם לא עובד, שאולי זה מה שיעיף לה את הפקק, זה מה שיגרום לה לצאת מהאדישות, להוביל, להכאיב בחזרה. לכל הפחות שיעלה את הנושא לכותרות, שיגרור דיון רציני בינינו, רצוי עם הרבה אמוציות וצעקות, ושמשם אולי תיפתח דרך חדשה ואמיתית יותר.
היא אמרה שאני נשמע לה חסר רגש, אדיש.
אולי אני בהכחשה מטורפת, ואולי אני כבר רגיל, או שלם עם זה או משו.
בסוף נשארנו עם "ככה אני מרגישה", ו"ככה אני מרגיש", והם לא תואמים, שני הככהים האלה.