מתחת לפרווה

הפמדום בשישי היה לי כל כך כיף... כשהמקום הנשלט שלי נפתח בסיטואציה בה אני שלם עם מה שקורה (יעני, באהבה זוגית) אני נהיה נלהב וחמוד כמו ילד וכך הייתי בשישי בערב. אני מקווה שהיא תמשיך, זה כל כך הולם אותה.

בשבת סישנתי אותה לאחר שהפגינה חוצפנות קלה בבוקר. ("זה באשמתך!" היא אמרה...).

היה לה פיפי (כל הזמן יש לה פיפי!), אז שלחתי אותה על ארבע, להביא את הדלי מהמקלחת לטרקלין בעזרת פיה בלבד, להשתין לתוכו, לסחוב אותו חזרה עם הפה אל השירותים ולשפוך את תכולתו לאסלה. ואז דחפתי לה את הראש לאסלה והורדתי את המים. (גם צילמתי את התהליך כ"נקמה" על התמונות המביכות שצילמה אותי בלילה הקודם...(: ).

אחר כך היא שכחה להגיד "כן דן", אז קשרתי אותה לעמוד במרפסת, תליתי אטבים על פטמותיה, והספנקתי אותה 150 פעם עם מטקה, כאשר על כל ספנק היא ענתה ב"כן דן". צלילי המכות הדהדו ברחבי השכונה. אחר כך שלחתי אותה להכין את חדר השינה למצב *בורדל*, אזקתי את ידייה למיטה, זיינתי לה את הפה והכוס, ואז הגמרתי אותה עם גזר גדול מאוד וקישוא ענננקקקייי שהיא בחרה כשהיינו אצל הירקן. ואז שוב זיינתי אותה וגמרתי לה על הפרצוף והפעם לתוך עין שמאל. (ושוב עלו הבטחות מצדה לארח יפה את הזונה הקודמת והמצטיינת לשלישיה היסטורית ומחשמלת... הבעיה היא שזה מחרמן אותה ניטים תוך כדי האקט, אבל אחר כך היא מתעצבנת...(: ).

איפה היינו? (המחשבה נדדה...)
אה כן.
אחר כך באה האטרקטיבית לביקור ידידותי, הן ריכלו על אקסים וידידים משותפים, ובין לבין הושבתי אותן על הפרקט לרגלי, הוריתי להן לגעת זו בשדייה של זו, סטרתי לאטרקטיבית והצלפתי בה קצת לעיני העלמה, לבסוף אגדתי אותנו לחיבוק קבוצתי אוהב.

עוד דבר מעניין קרה אתמול.

בצהריים בהיתי במסך הראשי של ווינט, וראיתי שהתאריך הוא ה27.12.08.
אמרתי לעלמה : "היי, היום לפני שמונה שנים הכרתי את רוני!" (האקסית הקודמת, המיתולוגית. המלכה הכי מלכתית שאי פעם היתה לי, למרות שמעולם לא היתה חלק מהקהילה והכרתי אותה באבחת גורל, בתחנת רכבת... זו שעליה כתבתי בפוסט הראשון שלי, זו שהצעתי לה נישואין עם טבעת יהלום 61 נקודות על גג בפלורנטין, בהפתעה, עם סושי ושמפניה וכל האהבה שבעולם. זו שאחרי הפרידה הטראומטית ממנה בראתי את עצמי מחדש, כונוס בפרווה.)

התלבטתי אם להתקשר להגיד לה שאני חושב עליה ביום זה. שאני זוכר. לבסוף החלטתי שלא לעצור את עצמי. השיחה היתה קרירה ועצורה למדי מצדה. עדכנתי אותה בהתפתחויות חיי האחרונות (לא דיברנו כמה חודשים), והיא סיפרה שהיתה בחו"ל חודש ושהיא מתחתנת באביב. התרגשתי לשמוע, איחלתי לה מזל טוב, והיא סיימה את השיחה.

אח"כ בערב, כשהזונות קשקשו באולפן היא התקשרה. שאלה אם יש לי כמה דקות. אמרה שכשאני מתקשר זה לא בא לה טוב, שהיא לא רואה תכלית בקיום קשר איתי, אפילו רופף. הטון שלה היה רשמי וקשה. ריככתי את קולי. הבנתי באמצעות האינטואיציה הנשית שלי שמה שהיא בעצם אומרת זה שיש לה עוד הרבה רגשות אלי, ושכשאני מתקשר זה מציף אותם, וזה מפריע לה להתקדם עם קו חייה הנוכחי. זו תמיד היתה הבעיה איתה... היא כמעט בכלל לא מזוכיסטית. כנראה שמתישו מישו הכניס לה לראש שמזוכיזם זה רע.

אמרתי לה שאני מבין. שתמיד יהיה לה מקום בלב שלי, בראש שלי, וגם מקום פרקטי אם תזדקק לו. ושאני לא שואל אותה אם לשמור אותו או לא. אני אוהב אותה, היא משמעותית בשבילי, ותמיד תהיה. היא התרככה, סיפרה שחלמה עלי, שהיא באה לספר לי שהיא מתחתנת ושאני עדיין תחת הרושם שאנחנו ביחד. (ידעתי שזה משקף את תחושותיה, לא אותי.)

נתתי לה את ברכתי לנישואיה.
אמרתי לה שבמקום להכריז הכרזות, אולי פשוט נגיד שבפעם הבאה שנדבר זה יהיה כש*היא* תתקשר, אם תרצה.

הנה כל הפרטים על ההופעה הקרובה :

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=24500

(אה, ותודה רבה על התגובות בפוסט הקודם...
עדיין לא החלטתי, אבל בהחלט אתן משקל רב לדעתכן(ם))